יום חמישי, 13 באפריל 2017

פסח, זיכרון והדרך קדימה לכולנו!


בע​​ולם הקואצ'ינג לומדים להעריך כוחן של אנלוגיות בכדי לסייע למתאמנים לדהור קדימה בחיים. 
כך שקראתי את האנלוגיה הבאה מאת מאמן קולגה בארה"ב, סטיב שטראוס, ישר נמשכתי אליה ככלי שמעיר וגורם להתבוננות במעבר הזה של חג הפסח, שהוא חג המקדש את העבר –"יציאת מצרים"- תוך כדי שהוא נמצא ממש בהווה- ליל הסדר, לדוגמה.
אני מזמין אתכם לחשוב על משהו לא מאוד מרגש בעצמו- את השמשה הקדמית באוטו, ו"חברה שלה", המראה האחורית הנמצאת לידנו באוטו. 
השמשה הקדמית היא גדולה בהרבה מהמראה האחורית ויש לזה סיבה: הרבה יותר קל להסתכל קדימה על מה שאתה מייצר מאשר להסתכל אחורה על העבר שלא ניתן לשינוי.

העבר טומן  בחובו חרטות רבות, אולי טראומות, טעויות בדרך, בנוסף לזיכרונות טובים ומהנים. 
כשמסתכלים על העבר דרך המראה האחורית הקטנה, ניתן לראות, להיזכר בו ואף לשוחח עליו, אבל זה לא מקום להישאר שם זמן רב, כי החיים נמצאים בהווה עם מחשבה והתכוננות לעתיד. 
בראייה קדימה "דרך השמשה הקדמית" – בקצב מהיר או איטי-  רואים את התמונה הרחבה, האפשרויות הבלתי- מוגבלות ולא מרגישים את ההגבלות של הראייה מצומצמת של המראה האחורי.

בליל הסדר אני נקראים לחזור לעבר, לשמוע ולשנן שוב את העבר, את הרגעים המכוננים של העם היהודי, לתת לזיכרון תפקיד מרכזי כדרך לחזק את ההווה וכח לפלס את דרכנו בעתיד. 
בליל הסדר יש לנו גם את המראה האחורית אבל רק על מנת שנוכל להשתמש ולהעריך את "השמשה הקדמית" ביתר שאת.

כאן אני רוצה לשתף אתכם בשיר מקסים שכתב אמנון ריבק ממדרשת אורנים, "כל אדם צריך מצרים". 
כל אחד עם ה"מצרים" שלו, ה"מראה החיצונית" שלו, אבל כל אחד צריך גם את ה"ירושלים" שלו, המקום שהוא חולם אליו, הולך אליו  ומייצר אותו...
​​
ברצוני לאחל לכל החברים שלי פסח שמח, משמעותי, עם הרבה חום, אהבה והתבוננות. מזמין אתכם לחשוב מה אתם רוצים לעשות עם ה"שמשה הקדמית" שלכם, העתיד לפניכם!
---
כל אדם צריך מצריים (אמנון ריבק)

כל אדם צריך שתהיה לו
איזו מצרים,
להיות משה עצמו מתוכה
ביד חזקה,
או בחריקת שיניים.
כל אדם צריך אימה וחשכה..
גדולה,
ונחמה, והבטחה, והצלה,
שידע לשאת עיניו אל השמיים.
כל אדם צריך תפילה אחת,
שתהא שגורה אצלו על השפתיים.
 אדם צריך פעם אחת להתכופף
כל אדם צריך כתף
כל אדם צריך שתהיה לו
איזו מצרים,
לגאול עצמו ממנה מבית עבדים,
לצאת בחצי הליל
אל מדבר הפחדים,
לצעוד הישר אל תוך המים,
 לראותם נפתחים מפניו לצדדים.
כל אדם צריך כתף,
לשאת עליה את עצמות יוסף,
כל אדם צריך להזדקף.
כל אדם צריך שתהיה לו
איזו מצרים.
וירושלים,
ומסע ארוך אחד,
לזכור אותו לעד
 בכפות הרגליים.

יום שני, 3 באפריל 2017

הסרט "טוני ארדמן"- מה זה אומר עלינו הקוצ'רים?

קודם-כל רוצו ותראו את הסרט "טוני ארדמן" כי הוא סרט מדהים, מרגש, מצחיק, מעמיק ומהנה. הנה הטריילר: 


בלי להיות ספוילר אני אספר רק מה שנמצא בתקציר הסרט שפורסם והטריילר עצמו."אישה ממוצא גרמני המתגוררת ברומניה, ניצבת בפני סגירת עסקת חייה. בתוך הלחץ הגדול בו היא שרויה מגיע לביקור פתע אביה האקסצנטרי. עם פאה מגוחכת על ראשו, מוציא אותה אביה מדעתה וכמעט מסכל את תכניותיה, אך לאט לאט הם מתחילים להתקרב שוב ולמצוא אחד את השני באמת".

אז מה הקשר למאמנים אישיים בכלל? זה מתחיל בזה שהאבא המוזר הזה, שנראה באמת מרושל ומוזר כפי שרואים בטריילר, מציג את עצמו במסיבות הקוקטייל היוקרתית של ביתו אשת העסקים הנוקשה כ "מאמן-יועץ לחיים". ברגע הראשון שראיתי את זה התחלחלתי ממש !! חשבתי לעצמי, "תראו איזה דימוי נוראי יש לנו למאמנים...תראו מה חושב הציבור עלינו שהתסריטאי עשה את הweirdo  הזה בדמות של coach...help!!". אבל...תמיד יש את ה"אבל" הזה שמאחוריו יש את המפתח למשמעות האמיתית של הסרט...הטיפוס המוזר הזה מצליח בדרכים שאני בחיים לא הייתי נוקט בהן להעביר מסר. הוא מצליח בכל מה שהוא עושה- ועל זה אני לא אספר על מנת לא לקלקל לכם- לגעת בנשמתה של ביתו, שאתה היחסים היו מאוד מרוחקים.

האבא עושה בושות- ועוד איך- אך בדרך העקומה שלו הוא מצליח לעשות מה שאנחנו המאמנים באמת עושים טוב: לשקף לעובדים איתנו את מה שאנו רואים, מרגישים וחווים מהם. האב מצליח לגעת במקומות הקשים של ביתו שרצה קדימה בקלוב הזהב המקפיץ אותה לכל פינה בעולם, לעשות עבודה שהיא איננה שלמה איתה. הבת, שכולה קרח אסקימוסי אחד גדול במשך רוב הסרט, לאט לאט מגלה את אנושיותה. ה"אבא המאמן" נתן את כולו לאמן את ביתו בכמה שיעורים חשובים בחיים בעוד הוא מגשש את דרכו קדימה. וזה מזכיר לי כמה פעמים שאני מרגיש את ההשפעה של האימון שאני נותן למתאמנים שלי על עצם החיים שלי. כמו שלימדו אותי המורים הטובים שהיו לי במשך כל השנים: האימון הוא טנגו של שניים עבור המתאמן. אין מצב שאחד מושפע והשני לו.

לקראת סוף הסרט שוב חזר אלי הגאווה שיש לי את הזכות לעזור לאחרים בתור מאמן אישי ועסקי לחיים ולעסקים. כולנו צריכים מאמנים טובים, בין אם אנחנו יודעים ובין אם לא. גם את המוזרים ביניהם כמו טוני ארדמן.