עד כמה חשוב לשמר תשוקה לחיים... גם כשהשנים עוברות?

עד כמה זה חשוב? במילה אחת," חשוב!", ובשתי מילים, "חשוב מאוד!"
שלא יבלבלו לכם את המוח כל מיני אנשים שיגידו לכם ש"מה שחשוב זה ביטחון", "לא כל יום זה פורים.... צריכים להיות ראליים", "העיקר הפרנסה", וכו'- אני לא קונה את זה!

בוודאי, כל הדברים האלה חשובים בחיים וכולנו מנסים, עובדים ודואגים לזרימה נאותה של פרנסה, יציבות, וכו', אבל מה עם ה passion?
מה שווה הדברים היפים האלה אם האדם קם בבוקר בלי חשק, הולך לישון בלילה בלי סיפוק, מגיע לעבודה ביום ראשון וחולם רק על סופשבוע?
אני לא מדבר רק על תשוקה לעבודה, כי יש כל מיני תשוקות: למערכות יחסים, לתחביבים, למטרות, לאומנות, מוזיקה, ריקוד, ספורט, שפות, רוחניות, מסורת, ללימודים בכלל, להתפתחות אישית על כל גווניה, בין היתר.
בעיני, לשמר תשוקה משמעה לשמר את "אנרגיית החיים", הדבר הבלתי-נראה הזה (אבל המורגש מאוד!). 

תגידו אתם: מה התחושה שלכם שעומד מולכם אדם שחי ומדבר מתוך התלהבות ותשוקה, ומה תחושתכם שעומד מולכם אדם המקרין שעמום, שסוחב רגליים,  שכל האנרגיה שלו (או שלה) היא: "אני מת לעשות משהו אחר, להיות במקום אחר, Help, get me out of here!".
לא צריך להיות "דר. תשוקה" להרגיש את זה, זה ברור מאוד.
אדם כזה לא עושה לנו את זה...

בחיים, כמו בחיים, צריכים לתחזק הרבה דברים, המערכות לא עובדות לעד על אוטומט, כך שהזוגיות, הקשר המשפחתי, הספורט, האוכל, הקשר עם החברים, וכו', כל אלה דורשים את ה"תחזוקה" שלהם.
בלי תחזוקה מתחילים השיבושים, מתחילים להירדם בשמירה ולאבד את הטעם.
ככה בדיוק צריך לעשות עם "התשוקה לחיים" באופן כללי, צריך לעשות את פסק הזמן הזה, לזהות ולאתר נקודות של שחיקה ולרענן- גישה חדשה, אוירה חדשה, סביבה חדשה, וכדומה.

אף חברה לא רוצה עובדים "כבויים" כי כבר הוכח במחקר אחרי מחקר כשאנשים מגיעים לעבודה כשהם "רתומים" fully engaged- הם יצירתיים יותר, יוזמים יותר, וכן, גם עובדים יותר שעות ונותנים יותר תפוקה.
לבעלי העסקים הקטנים בינינו: it's a no brainer!- הרי, אתם= העסק שלכם! האם אתם יכולים להרשות לעצמכם לא להטעין בטריות, לחדד חיבור לתשוקה ו"להביא את עצמכם" במאה אחוז?

הנושא של תשוקה לחיים מרתק אותי שנים רבות, אני גם משוכנע שילווה אותי עוד הרבה קדימה.
לכן, יצאתי עם הסדנה הראשונה, "לעוף על החיים! Passion 2017", 3 שעות אינטנסיביות במחיר סמלי בלבד- 50 ₪  ואני אשמח לראותכם איתנו!
אני מזמין אתכם להקדים ולהירשם, לתפוס מקום כי הוא מוגבל ומתחילים לפקס את החבר'ה גם לפני מועד הסדנה, יום שישי, 23.12, 9:30-12:30. יום שישי אז רוצים לבוא עם בן-בת הזוג?
אחלה רעיון, מקום מעולה להקפיץ את שיתוף הפעולה לשנה החדשה.

אתם מוזמנים, נא להיכנס ללינק הבא:

http://lp.vp4.me/rxfw

חבר'ה, אל תוותרו על התשוקה לחיים, היא המפתח לטעם החיים עצמם. היא גם המפתח לעשייה מתוך משמעות, ומשמעות הנובעת מחיבור חזק למי שאנחנו.

"Our passion is our strength." (Billie Joe Armstrong)

לחזק חוזקות או לתקן חולשות?

לא מעט פעמים אני שומע מאנשים שמגיעים אלי איך שהיו רוצים לתקן איזה "באג" שיש להם, כגון: אי סדר, אימפולסיביות, קושי בתקשורת באנגלית, חוסר-מיומנות באקסל, שנאה לכתיבת דו"חות, בין היתר. 

כמובן, אין שום בעיה ברצון החיובי של האדם לשפר דברים אצלו, להוציא את עצמו מאזור הנוחות ולהתגבר על קשיים.

אך, לדעתי, הגישה של הקוצ'ינג עובדת ומצטיינת בזה שהיא קודם-כל מזמינה את האדם לשים דגש על חיזוק המקומות שבהם הוא מרגיש חזק, שם להדגיש, למנף, להרחיב ולעוף קדימה. 

הסיבה לזה הוא פשוט מאוד: ככל שנהיה במקום הזה, הסיכויים גדולים יותר שנרצה להמשיך, נאהב את הפעילות (וגם את עצמנו?) יותר, נקבל פרגון מהסביבה ששוב יחזק אותנו, ידרבן אותנו קדימה, התוצאות תהיינה טובות, ושוב נשאב כוחות להמשיך, להרחיב, לתת, וחוזר חלילה...

הפסיכולוגיה החיובית איננה שווה ל"אמירות ניו-אייג'"הנשמעות חדשות לבקרים מכל פינה, היא גישה מעשית, מעצימה ו"מדעית". 

לשם אני מזמין את המתאמנים שלי, ובעצם כל אדם שאתו אני בא במגע. זה גם common sense, כי למה שהאדם ידחוף את עצמו דווקא למקומות שהכי סובל בהם? 

ניתן לו "שחרור" להיות מי שהוא וכולם ירוויחו בסוף....אבל קודם-כל הוא!

לחזק את החזק, להיות עם האהבה, לתת לדברים לזרום- נשמע לי נוסחה טובה לחיים!