סיפור ​קצר על שינוי

מיסטיקן סופי בשם בלתזר, כתב בספר האוטוביוגרפי שלו:

" כשהייתי צעיר התפללתי לאלוהים שייתן לי את הכח לשנות את העולם. 

אנשים מסביבי לא אהבו את זה, זה היה להם מהפכני וקיצוני מדי לשנות את פני העולם.

כשהתבגרתי קצת שיניתי את התפילה שלי: כבר נהיה יותר מדי בשבילי להתפלל לשנות אל כל העולם, כל-כך הרבה שנים עברו, חצי מהחיים שלי עברו ועוד לא שיניתי אפילו אדם אחד. 

אז התפללתי לאלוהים וביקשתי ממנו שיניח לי מהשאיפה לשנות את כל העולם, נלך על המשפחה שלי, שיעזור לי לשנות את בני משפחתי.

כשהזדקנתי הבנתי שגם המשפחה שלי זה יותר מדי- מי אני שאשנה את בני המשפחה שלי? 

אז הסקתי שאם אשנה את עצמי זה יהיה מספיק ודי. 

אז התפללתי לאלוהים וביקשתי ממנו שהגיע הזמן שלפחות זה, שיעזור לי לשנות את עצמי.

ואז אלוהים ענה:" כעת אין לך זמן לזה. הייתי צריך לחשוב על זה בהתחלה. אז היתה לך אפשרות".

​​"

האם הסמארטפון הורג את השיח האנושי?

אני כבר שנים עוקב אחרי מאמרים המדברים על ההשפעה של הסמארטפון על חיינו.
אני חושב שעוד נשמע הרבה מאוד על זה, החל מההשפעה של הקרינה עלינו, על התוספת התקציבית מהשדרוגים הבלתי-נמנעים, על היתרונות הרבים שישנם באפליקציות הרבות, וכו'.

אך יש תחום אחד שאני משוכנע שאנו לא מודעים לו מספיק, וזה התחום שבו הסמארטפון הורס לנו את עומק השיחה האנושית. דר. שלי טורקל מ MIT, התלבשה על הנושא הזה כבר לפני מספר שנים ומה שהיא מספרת מראייה מחקרית כולנו יכולים לראות גם בלי התואר דוקטור לפני שמנו: הסמארטפון עושה מהפכה שלילית ביכולתנו לקיים שיחות אנושיות עם עומק סביר.

\

לפי טורקל: הסמארטפון מרחיק אותנו ממצבים שבהם אנו רגילים לפתח קשר עין, אמפתיה, והקשר הבלתי-אמצעי ללמוד, "להכיל" ולהיות "אדם לאדם".
הוא גם גורם לנו לשטחיות בריכוז, מ"מנת יתר" לסיפוקים מידיים" כי ה"וואטס-אפ" לא מפסיק לספק לנו את הריגוש, הוא גם אחראי לריחוק רגשי בין אנשים כאשר "שמים את הנייד על השולחן", במקום שפעם רק היו אנשים יושבים יחד.

אני חושב שעלינו לקחת את עצמנו בידיים ולהגביל את הטכנולוגיה במקומות שבהם אף אחד לא יתערב למעננו.
או ואבוי לדור שיגדל עם התחושה המוטעית שהכל אפשר לסדר "און-ליין", כולל פתרון של קונפליקטים ואי-הבנות ובניית קשר הדדי.

יש את הגולם ויש את היוצר של הגולם. הלוואי שיהיו יותר מאמצים לטפל ביוצר של הגולם לפני שהיה מאוחר מדי...