יום שלישי, 26 ביולי 2016

"אז יש לי בעייה עם ניהול זמן...כל חיי..."

 פעם בכמה חודשים אני מקבל טלפון ממי שכנראה מגיע אלי מגוגל, מישהו שחיפש בין מליארדי דפי האינטרנט פתרון לבעיה שיש לו\לה להתארגן על הממד של זמן בחייו.
זה בדרך כלל מתחיל כשיחה מאוד ממוקדת, מאוד "ישר לעניין", אותו אדם מספר לי שקוראים לו "
x" ,ו.. "אז יש לי בעיה עם ניהול זמן...כל חיי...", והוא חושב שאולי "כמה פגישות איתי" יעזרו לו לפתור את הבעיה.
מה שבדרך כלל קורה הוא שהאדם הזה נעלם אחרי השיחה הזאת, לעולם לא יגיע או יתקשר ל"כמה פגישות" האלה ויש לי ספק גדול מאוד שבעייתו עם הזמן תבוא על תיקונה.
מניסיוני אני מוצא שה "בעיה עם ניהול זמן" הוא בכלל לא בעיה של ניהול זמן, ניהול זמן לוקה הוא התוצאה ולא הבעיה.
הבעיה- או כפי שאנחנו אוהבים לקרוא לה, "האתגר"- היא בחוסר המודעות וחוסר ההפנמה לשתי מילים, "עדיפות" ו "ויתור".
הכל מתחיל עם מודעות: כשיש מודעות לממד של זמן, וזה דבר שעליו כן אפשר להתאמן ולשפר, פתאום "ניהול הזמן" הופך להיות אקטואלי.
כשיש הפנמה למילה "עדיפות" פתאום הזמן מקבל קצת "ריספקט".
כשמבינים "עדיפות" מתחילים להבין שהמילה "ויתור" היא לא כזאת נוראית, יש לה יתרונות גדולים.
אבל קודם צריך להגיע.
חיפוש בגוגל הוא נהדר אבל הוא לא יפתור לאף אחד את "בעיית ניהול הזמן".
זה רק האדם בעצמו יכול לעשות...

יום ראשון, 24 ביולי 2016

מה שלא אומרים לך המכורים ל"זבאנג וגמרנו"

"המשמעת היא הגשר המחברת בין מטרות והישגים"- ג'ים רואן
 
אנחנו חיים בעידן, בארץ ובתרבות שחסרה תכונה שפעם היתה לרובנו- משמעת.
כשקוראים משהו באינטרנט או בפייסבוק, רואים אותו בטלוויזיה, שומעים אותו ברדיו או בהרצאה, אתה ישר מצפה שיביא לך "טיפ", "פתרון", "שורה תחתונה", אחרת הוא לא שווה.
זה יוצר את האשליה שכל העולם חי על פי הברקות של רגע, גאוניות מתפרצת של אדם צעיר, או ביכולתנו להיות מהירים יותר ותחרותיים יותר מכל האחרים.
שכחנו שרוב הדברים שנבראו ונשארו בעולם הם תוצאה של תהליכים, של משמעת של אדם אחד, של קבוצה של אנשים, של מנהיג עם חזון, של התארגנות של אנשים שיצרו אומץ לפעולה ולשינוי.
טיפוח המשמעת זה כנראה לא משהו שמלמדים כבר בבית-ספר, כל שכן בכל המסכים שמרכיבים את החיינו. אבל המשמעת, כפי שאמר ג'ים רואן, היא היא הגשר האמיתי בין הדיבורים וההישגים...

יום רביעי, 13 ביולי 2016

את ההזדמנויות צריך ליצור!

לכל מי שיושב בבית או ליד המחשב וחושב לעצמו –"למה הם כן ואני...לא?", אז הנה סיפור יפה בשבילכם ששמעתי לראשונה מפי המורה הבודהיסטי האמריקאי, ג'ק קורנפלד:
"אדם יושב בבית, ורואה בחדשות שעומד להיות שיטפון, לכן ממליצים להתפנות מהבתים. 
ההוא, חזק באמונתו, חושב לעצמו - "מה יש לי להתפנות? אם זה יהיה שיטפון כל כך נוראי, אלוהים יעזור לי".מובן שיש שיטפון, והכל מוצף, האיש שלנו נוסע באוטו כאילו כלום, ונתקע. עובר לידו נהג משאית שמציע לו לעבור אליו. "עזוב", הוא אומר לו "האל יעזור ויחלץ אותי מכאן".
מפלס המים עולה, האיש מטפס על גג המכונית, חולפת לידו סירה, ומציעים לו להצטרף. "תודה, אין צורך. אני מאמין באלוהים, האו יציל אותי".
המים הולכים ומעמיקים, האיש חדור אמונה ושטוף במים, חג מעליו מסוק, משלשלים אליו סולם, והוא בשלו - "אין צורך, אלוהים יעזור".

מה לעשות, המים מנצחים, והאיש שלנו טובע. עולה לשמים, ומתלונן בפני היושב במרומים: "אני אדם מאמין, מקיים מצוות, סומך עליך. הייתי בטוח שתעזור לי, שתציל אותי מהצרה הזאת... למה לא עזרת? למה איפשרת לי למות?"
עונה לו אלוהים - "מה אתך! הודעתי לך בחדשות, שלחתי לך משאית, סירה, מסוק - ואתה סרבת בתוקף לעזרה!"
מי נמצא אי שם שמחכה להזדמנות חדשה שתיפול לו על ראשו...וזה עוד לא קרה?​