​שינוי? רעיון נכון אבל...

"People change their minds for two reasons: either their minds have been open or their hearts have been broken".

(Steve Aitchison)

הנה פרדוקס עצום של חיינו: שינוי בת'כלס הוא הדבר שקורה לנו כל רגע בכל יום. שינוי מרכיב את החיים. אפשר להגיד שהדבר שבו יש לנו הכי הרבה ניסיון הוא לעשות שינויים. ומה הדבר שהכי מפחיד, קשה ומרתיע אותנו? לעשות שינוי!

שינוי מאיים על הסטטוס קוו ולא משנה אם מדובר בשינוי במערכות יחסים, שינויים בגוף, שינויים במחשבה או שינויי בדברים "גשמיים" יותר כגון עבודה, בית, מקום מגורים, אוטו, פקקים בכביש, התכנה, השלט של הטלוויזיה, וכדומה. שינויים ידועים כגורמי סטרס גדולים ביותר בחיים שלנו. אז מה עלינו לעשות?

אני סבור שקודם-כל כדאי לנו להבין היטב את עצמנו ואת ה"רתיעה שלנו משינוי" ואז להיכנס לרזולוציה באיזה שינוי מדובר- יש המון אפשרויות. גם שמזיזים לך את הגבינה, שמו יותר מדי פלפל בסלט שלך או השכן חנה את רכבו קרוב מדי לבית שלך, יש לנו אותו מגנון- שינוי קרה- מה עושים?

כמובן, יש שינויים גדולים ומשני דרך בחיים כגון מוות  מחלה, זקנה, ועוד כמה מהסוג הזה, ויש שינויים שבכלל לא שמים אליהם לב. אך הדבר שנראה לי מאוד חשוב לזכור הוא שהdefault  שלנו הוא תמיד יהיה להשאיר את הכל במקומו ולא להתעסק איתו עד שאי אפשר אחרת. זה כבר מסוכן...

אהבתי את האמרה של אצ'יסון מאוד. הוא חילק את העולם לשניים- דבר שתמיד מעוות את המציאות אבל עוזר לנו להתמקד. להתמקד במה? שהאתגר שלנו הוא  במוח, לפתוח אותו, ללמוד עוד על ה"צד השני", על הדעה והחוויה של השני, לשאוף להיות במצב של למידה הרבה לפני שהלכנו בתוך שניות למצב של "הגנת הבית". כי המציאות אינה עומדת במקום אלא זזה לנו דקה אחר דקה- אין לנו ממש שליטה על רוב הדברים.

אנשים רבים ישנו את מה שצריך לשנות רק כשזה כבר "מאוחר מדי". זה חבל, באמת חבל. בין הלב השבור וה"הארה" נדמה לי שיש מרחב גדול מאוד שאפשר לפעול בו. הרי אנחנו צומחים ומתפתחים דרך שינוי וטוב נעשה שנרגיל, נכשיר ונתמחה במה שאנחנו עושים כל הזמן בלאו הכי-שינוי!

 ​

תכניות זה נחמד אבל...

ישנה אמרה שמיוחדת לוודי אלן שאומרת: "אם תרצה להצחיק את אלוהים ספר לו את התכניות שלך."
נראה לי שהוא לקח את זה מהפתגם היידיש: "מען טראכט און גאט לאכט" , כלומר האדם מתכנן ואלוהים צוחק.
המסר ברור: אנחנו לא יודעים כל-כך הרבה כמו שאנחנו חושבים, או היינו רוצים לחשוב.

החינוך שקיבלנו, למעשה הוא גם הדרך שבה אנו חיים את חיינו, הוא שצריך להרחיב כמה שיותר את הביטחון שלנו לעתיד.
שנדע להפחית סיכונים, למקסם סיכויים, שנוכל להיות בשלוות נפש ממה שעומד לבוא.
זה חלום יפה- גם אני שותף לו- אבל יש רק בעיה אחת אתו- אין לנו סיכוי באמת.
החיים הם תמיד חזקים מאיתנו, מפתיעים אותנו ומשאירים אותנו במצב של חוסר ודאות.
אני מאמין שהאנשים שלמדו להחיות בתוך עולם שיש לו כל-כך מעט וודאות הכינו את עצמם טוב לחיים. הייתי מכנה את זה "ארגז-כלים לשינוי", או "כישורי חיים לשינוי".
זה לא קל אבל זאת השקעה טובה. אני עובד על הארגז הזה כל הזמן ועדיין אני רואה את כל החורים אצלי.

ואתם?​

​קודם קשה, אחר-כך קל

"All things are difficult before they are easy.”

 Thomas Fuller

כולנו מכירים את התחושה שאתה עושה דברים בפעם הראשונה הכל נראה נורא, נורא קשה.
הרבה מאיתנו מתייאשים ועוד לא ממש התחלנו.
אני זוכר כילד שתמיד היה לי קשה כמעט בכל דבר ביום הראשון, בשבוע הראשון, בצעדים הראשונים.
האם ברחתי?נו...כן, בוודאי! לא תמיד, כמובן, כי למדתי אי-שם בדרך שדברים טובים לוקחים זמן להתבשל ולבשל.
לא תמיד הייתה לי הסבלנות לכך (ובשבילי זה תהליך in progress גם היום בגילי המופלג), אבל למדתי את הלקח.
אפילו התחלתי לאהוב את התהליך הזה, ההרפתקה ששי בכל שלב, כל פיסת מידע, כל כישלון שהופך לניצחון.
אני חושב שזה שיעור טוב ללמד את הילדים שלנו- איך "לבנות מדינה" ולא רק לקבל אותה קומפלט.

האתגר האימוני של החיים כאן הוא ברור: במה אנחנו מתמקדים- בקושי של ההתחלה או בידע שנוכל להתגבר עם הזמן, עם עזרה ועם שיתוף פעולה?

בהתחלה קשה.
מי יהיה שם בשבילנו להזכיר לנו מה קורה בהמשך?

הדלת שנסגרת, הדלת שנפתחת

"When one door closes, another opens; but we often look so long and so regretfully upon the closed door that we do not see the one which has opened for us."

Alexander Graham Bell

אני מניח שכולנו כבר ראינו את ציטוט הזה וגם הרבה פעמים.
אתם יודעים מה? אני מוכן לראות אותו עוד הרבה מאוד, כי כל פעם שאני רואה ומשתהה בו אני מרגיש את עצמי מפליג למקומות חדשים. 

מקומות של השראה.

אלכסנדר היקר שלנו היה אדם מיוחד במינו, המציא לנו את הטלפון תוך כדי עבודה כמורה לילדים חירשים. דרכו לא הייתה קלה: מתו לו שני ילדים בגיל צעיר, שני אחים ממחלות, ספג והתגבר על כישלונות רבים בדרך להצלחה הגדולה.

אפשר להבין מאיפה באה לו האמרה המקסימה שלו. אפשר להרגיש את הדלתות האלה ממש.

הדלת  היא מטפורה מלאת- עוצמה. הדלת גם פותחת וגם סוגרת. גם שומרת עלינו וגם מרחיקה אותנו. וכשהיא מסתובבת תמיד ניתן לראות שמחושך יוצא אור, ומאור יוצא חושך.

​​

דלת היא הזדמנות. אך כמו שבל אמר, ההזדמנות עצמה היא לא מספיקה.

צריך גם לדעת להסתכל ולהבין מה רואים. 

זה כבר תלוי בנו.

​תרגיל מומלץ: "דף ההצלחות שלי"

השבוע השתתפתי בסדנה שנתנה לי טיפת מרץ לשתף בכלים שונים באימון אישי ועבודה קבוצתית.
הנה תרגיל אחד שאהבתי.
כמו רוב התרגילים שאני "לומד" כבר הכרתי אותו אבל הספקתי גם לשכוח מקיומו.
אז הנה אחד: כתבו על דף אחד בשתי דקות רשימה של הצלחות-כישורים-תכונות טובות שלכם.
תגבילו לשתי דקות ותנו לעצמכם לעוף על זה בשטף ללא ביקורת ותיקונים. לכו על זה- רק 2 דקות!

למה זה טוב?
מה זה מלמד?
את זה תגלו לבד.
רק אוכל להגיד לכם שראיתי שבקבוצה של 12 איש היו כל מיני דברים שנכתבו ולא נכתבו, קצב כזה ואחר, תחושות כאלה ואחרות.
ברגע שהרשימה בידכם אפשר גם להתחיל ללמוד גם מה אחרים רואים ואומרים.

רוצה לסיים באמירה פשוטה: היכולת שלנו להשפיע לטובה על אחרים, לסייע, להעצים ולקדם אותם קשורה ישירות ביכולת שלנו להכיר בתכונות החשובות וההצלחות שלנו.
תנו לזה קצת מחשבה.

תהנו ותפיקו!​

ה"כן- אבלים..."

שמעתי את זה קודם באנגלית לפני כ -15שנה, ואימצתי את הביטוי על המקום.

The "Yea-buts". 

לא חשוב מה השפה (ביידיש נקרא לו ה "יא- אבערים"? ביידיש זה נשמע אחרתJ), בואו נקרא לילד בשמו.....קוראים לו "פחד משינוי", וכל השאר זה קישוט לעוגה.

אנחנו בני-אדם ולמדנו לאהוב ולחבק את כל מה שנותן לנו ביטחון ותחושה של הגנה.

כל השאר, שיחכה. זאת אסטרטגיה נפלאה כשהכל מתנהל כשורה, אבל...האם החיים מתנהלים כשורה כל הזמן? Give me a break, will you!, תגידו 50%, תגידו 20%, תגידו גם 80%, מה שבטוח שהרבה מהחיים לא מסתדרים בקו ישר לפי הנקודות ואז אנו נקראים לעשות את זה אחרת.

אז אנחנו נקראים למתוח את עצמנו קצת מעבר לאזור הזה, אתם כבר מכירים אותו, כן?, הרי הוא "אזור הנוחות", ושם מתחיל ביתר- שאת התקף ה"כן-אבלים", פתאום מרגישים, רואים, אומרים, אפילו צועקים- "כן, אבל זה לא יעבוד!", "כן, אבל לא עכשיו!", "כן, אבל רק בחודש הבא... שנה הבאה...אחרי הבר-מצווה...אחרי החגים...", וכו', וכו'.

לפעמים כשאני מתבונן בעצמי ושומע את מכת ה"כן-אבלים" היוצאים מהדיאלוג שלי עם עצמי אני ממש מתחיל לחייך.

או לבכות. לפעמים גם וגם. מה שבטוח שהתמרור עובד ואני מתחיל לחשוב עוד טיפה הלאה.

אני בכוון הנכון. כאן מאוד עוזר כשיש אדם לצידי, עדיף שיהיה מאמן, ומאמן טוב, כי זאת בדיוק העבודה ה"קלאסית" של מאמן שמביא גאווה למקצוע ותרומה לחיים.

חברים, בפעם הבאה שתשמעו את ה"כן- אבל", אצלכם או אצל האדם שאתכם בשיחה, רוצו ו...תעשו לי לייק בפייסבוק?J... שטויות, תעשו לעצמכם "לייק גדול" לקריירה, לעסקים ולחיים ותנו ל"כן-אבל" בעיטה גדולה בישבן!