לא מוותרים על התשוקה שבחיים!

קראתי סקר אמריקאי לא מזמן על עובדים בארה"ב ועל הנתון המזעזע הזה:
כ- 70% מהעובדים טוענים שלא סובלים את העבודה שלהם! נתון נוראי- לא?
אין מקום לחשוב שהמצב ממש שונה בישראל.
מדכא לשמוע את זה.

מצד שני, זה לא ממש מפתיע. כולנו מכירים את האנשים האלה שמשדרים לסביבה שלא טוב להם, לא מעניין להם, לא מרגישים קשר כלשהו למקום העבודה, לסוג העבודה ולסביבת העבודה שלהם. כואב לי עליהם. 

פעם לפני "הרבה שנים" גם אני הייתי שם. ממש בזבוז.

יש מה לעשות?
בוודאי שיש מה לעשות!
כל זמן שהאדם חי ונושם יש לו את האפשרות לעשות את זה "אחרת", לפחות בחברה שלנו, וכל זמן שהבריאות לא בוגדת בנו יתר על מידה.

בספר שיצא לא מזמן בארה"ב, ,"Vital Signs" המחבר, גרג לווי, מציג ב 468 עמודים בלבד את כל מה שהוא יודע ושווה להגיד על נושא של passion for life, התשוקה לחיים.
מהמחקר הפרטי והרחב שלווי עשה בדרך לכתוב את ספרו, עולות מספר נקודות מרכזיות :

התשוקה בחיים (ואני לא מדבר על תשוקה= סקס, זה נושא אחר לגמרי), הוא דבר שניתן להדליק אותו וניתן ל"כבות" אותו גם-כן.
לא מאלוהים, אלא מהאדם.

ישנה קורלציה מעניינת בין לקיחת סיכונים מבוקרים וטיפוח התשוקה:
מי שרוצה לחוש תחושה יצטרך לצאת קצת מ"אזורי נוחות", כנראה שגם התשוקה משתעממת משגרת יתר.

תשוקה מולידה עוד תשוקה, חוסר תשוקה עושה את אותו הדבר בהפוך- יש להיזהר מאפקט כדור השלג!

יש הבדל בין אושר לתשוקה, לא כל התרגשות היא תשוקה וייתכן שתשוקה לעיתים תגרום לחוסר אושר. צריך להתנסות, כל אחד בעצמו.

בריאות טובה קשורה ללא ספק לנוכחות התשוקה, משום כך טיפוח אורח חיים בריא (כולל גם "בריאות פסיכולוגית"), מקדם לנו תחושה של תשוקה.

בסופו של דבר ההתמדה חשובה מההתלהבות. גם פה צריך לעבוד על מנת שהתשוקה תשרור בחיינו. גם פה זה עניין של לקחת אחריות להביא את התוצאה ולא לחכות שהתוצאה תבוא אלינו.

אני נזכר במילים המרגשות של האישה הגדולה הזאת שחיתה במאה הקודמת, הלן קלר, הסופרת האמריקאית ופעילה החברתית, שנודעה בזכות התמודדותה במגבלותיה בהיותה חירשת־עיוורת:
"או שהחיים הם הרפתקה אחת גדולה או שהם...כלום."