יום רביעי, 2 בדצמבר 2015

להחליט זה חצי הדרך!

זאת היתה אחת השיחות ההזויות שקיבלתי זמן רב. 
אישה בשם רות (שם בדוי, למען שמירת הסודיות( היתה בצד השני של הקו, "אתה לא מכיר אותי, רוני, אבל אני מכירה אותך." 
קצת מופתע ולא מוכן, עניתי: "את מכירה אותי?". "כן", היא ענתה ,"אני עוקבת אחריך כבר זמן רב ועכשיו החלטתי להגיע לאימון איתך."
כעבור שיחה של כמה דקות של החלפת מידע בסיסי קבענו להיפגש לאימון ראשון, כאשר אני הייתי לגמרי לא שקט לגבי מה צפוי לי ומי זאת האישה ש"עוקבת אחרי", והיה ברור לי שלא מדובר בלעקוב בטוויטר.

כשרות הגיעה לפתח הדלת ראיתי אישה יפת-תואר, אלגנטית, סביב גיל 40. 
הזמנתי אותה פנימה וביקשתי שתלך אחרי לקומה השלישית במדרגות, לקליניקת האימון שלי, אך לפתע פתאום ראיתי שרות נעמדת במעבר בין קומה שנייה ושלישית, כאשר מבט מודאג על פניה: "רות, הכל בסדר?", רות השיבה מייד, " כן, הכל יהיה בסדר, אני פשוט מאוד מתרגשת וחוששת להיכנס לחדר כי אני יודעת שברגע שאעשה זאת החיים שלי יתחילו להשתנות."
רות אכן נכנסה לחדר, התיישבה בכיסא, לגמה מכוס התה שהכנתי לה, הסתכלה מסביב על הספרים, על התעודות ועל הניירת הרבה והלא בדיוק מסודרת: " רוני, שנה לקח לי להגיע לפה,  שנה מאז שהרעיון עלה לי בראש ועכשיו, עכשיו זה הולך להתגשם."

מה אגיד לכם, אני אדם שתמיד אוהב התחלות מעניינות, אתגרים מרתקים אבל הפעם הרגשתי מאוד לא סגור על הדבר הזה- מה יהיה עם כל הציפיות האלה בשמים, עם כל ה "בילד-אפ", האם אוכל לעמוד בציפיות האלה, אולי היא הגיעה אלי בטעות ויש עוד רוני דוניץ שאמור לקבל אותו לאימון אישי?...

אבל... הצלחנו- בגדול! רות היתה בימאית תיאטרון, שחקנית ומוזיקאית מחוננת, מפיקה של אירועי תרבות ומוזיקה, מתוסכלת עד הגג מהמצב התקוע שבו מצאה את עצמה. 
היא היתה נבוכה וכועסת על המשכורת הזעומה שממנה חיה וגידלה את בנה היחידה, המשכרות שתמיד היתה פונקציה של תקציב המתנ"ס שבא והלך כל שנה. 
רות הגיעה אלי כיזמית בפוטנציה אשר היתה "כלואה" במסגרת שלא לקחה אותה לשום מקום. 
רות הגיעה "מוכנה"- החזון נבע ממנה כמעיין, תכנית הפעולה נבנתה ביחד איתי כמאמן, תכנית הביצוע רות העיפה קדימה בקצב מסחרר, כאשר אני מלווה אותה מתי שהיא רק צריכה.

תוך חודש רות כבר לא היתה באותו מתנ"ס ובתוך חודשיים היו לי שתי קבוצות מלאות תלמידים ומשקיע\שותף שרצה לבנות איתה סטודיו חדש. 
לאחר שלושה חודשים רות כבר הופיעה בטלוויזיה והיו מספר אירועים משוריינים ביומן. 
אנרגיית העשייה לא ידעה גבולות, כאשר רות התנפלה על ערימת החשבונות והקנסות הלא משולמים שהיתה על השולחן במטבח בביתה, היא יצאה לפגישות "נטוורקינג" רבות, שעם הקסם באופי והחזון בלב של רות, הובילו אותה להזדמנויות חדשות שכלל לא חשבה עליהן בעבר.

רות הדגימה את הכח הטמונה שב "קבלת ההחלטה". ברגע שההחלטה נפלה, ואיתה התבונה שלבד מגיעים לאט יותר או בכלל לא, רות כבר "היתה שם" ואז זה רק היה עניין של זמן שהפרפר המדהים יצא מהגולם. 
ההחלטה כבר היתה חצי הדרך.

אני למדתי שכמאמן לא צריך לחשוש משיחות מוזרות הבאות משום מקום. 
לפעמים הדברים היפים ביותר מתחפשים בבגדים המוזרים ביותר.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה