ערב תשעה באב.
ספק אם יש יום בלוח העברי שכל-כך אמביוולנטי עבורי כמו היום הזה.שנים לא התחברתי אליו, ובכל זאת יש לו סיפור וגם הסיפור שלו, הכואב, הארוך, המטלטל והמתולתל חייב להיספר.
אני זוכר תקופות קיצוניות של הזוגיות הזאת שלי, ערב תשעה באב ואני: כילד ב"ניכר הנוח" (אמריקה עם הרחובות "מלאי הזהב והזדמנויות") במחנה קיץ יהודי עובר חוויות רוחנית, ילד מסורתי שרצה להיות דתי...ותקופה שהייתי ילד יהודי שרצה להיות ישראלי...ותקופה של "זר" בארץ נכרייה שרצה להיות "לא זר"...תקופה של אדם חילוני שרצה להתנגד למשיחיות שהיום הזה מעורר ו....אדם, פשוט אדם, שרוצה להיות אדם, לחוש בכאב שלי אבל גם של האחר...
אריאל הורביץ, בנה המוכשר של נעמי שמר, בביצוע שיר "על נהרות בבל", עוסק בתופעת הירידה מן הארץ. על החברה הישראלית שהשתנתה בקצב מהיר מאוד - תוך דור או שניים, מחברה מגויסת לחברה נהנתנית שעדיין מגששת את דרכה, ספק בחושך, ספק באור. גם זה סיפור שחייב להיספר.
על נהרות בבל (גירסת אריאל הורביץ, "דיוקן לאמי")
