זה היה שבוע שהגעתי ישר מתוך עולם אחר באפריקה- אוגנדה- ישר לתוך המציאות שלי פה בארץ...נחיתה עם כמה "במפרים" אבל פעילות המאסטרמיינד האינטסיבית הכניסה אותי בכיף חזרה לעניינים:
קבוצות "הנגרים" שנפגשה ושיתפה, ושיתפה ושיתפה---החבר'ה האלה ממש מרשימים ברצון שלהם לחשוב ביחד, לפתור בעיות ולקיים הדדיות... היו לנו 12 חבר'ה....
קבוצות המנהלים-בעלי עסקים בבוקר, קבוצה קטנה של 7 אנשים איכותיים, דנו באתגרי הניהול של אחד המנהלים בנוסף לדיון וסרטון על "אם כולם עושים טעויות אז למה שרופא טועה הכל מתקבל אחרת..."
קבוצת בערב של מנהלים ובעלי עסקים, הוותיקה מכולם- בשנה העשירית שלה!- היתה קטנה הפעם (6 איש) אבל היו 2 אורחות מקסימות וחכמות----שמענו רפלקציה וקיימנו דיון על מכירה של קליניקה של אחד החברים מעולם הרפואה , על הצדדים העסקיים וגם על ההתמודדות האישית עם חוסר וודאות, "אזור הנוחות" ועצם הנושא של של שינוי בחיים...באותו ערב דנו בנושא של "אמפתיה- יש דבר כזה בעולם העסקי?" ומסתבר שכל אחד רואה את זה קצת אחרת אבל זה נושא חשוב ולא שגרתי, ללא ספק....
סגרתי את השבוע אמש במפגש של יהודים וערבים שהנחתי בטירה, פתחנו שנה שנייה והובלתי תרגיל קוצ'ינג של "מעגל חיים" שהביא לשיח קולח, ידידותי ואמפתי- 23 חברים מקסימים, קבוצה מיוחדת, מאוד גאה בא!
וכעת, פונים למנוחה, לראות את חייל הגולני השלי שמגיע או טו טו הביתה לאחר שלא ראיתי אותו חודש. מחכה לכתוב על אוגנדה, ויש הרבה מה לכתוב. כל דבר בעיתו...מחכה לחג מתן תורתנו ולראות איפה זה פוגש אותי השנה. כל שנה והתיקון שלו.
