המאסטרמינד לטובת הארגון והיזם!

בזמן האחרון המחשבה על הכח של המאסטרמיינד דווקא לעולם הארגוני מציף אותי, אז חשבתי לשתף אתכם מה למדתי וראיתי...בתקווה להרבה התפתחות בקרוב!

המאסטרמיינד של רוני דוניץ לטובת מנהלים ועובדים בארגון!

1.      קבוצות ניהול שונות:  המאסטרמיינד מאפשר להן ליצור שיחה אחרת, מחוץ לקופסה, עם יותר תשומת לב לדברים שפחות רואים ומאתרים, דיון מונחה, ממוקד, לפי זמנים ואג'נדה, כלי לקבלת החלטות עם ראייה בזוויות שונות....הרי במאסטרמיינד משאירים את האגו מחוץ לדלת- הוא גם "כלי תומך- ניהול" בשוטף במתכונת של "אחד ל..."!

2.      גיבוש בתוך קבוצה: יוצר "אוירת יחסים" יותר אמפתית, יותר הדדית, מגלים דברים וצדדים אחד על השני שלא ידעו.

3.      גיבוש בין קבוצות, בין מחלקות: יוצר קשר וערוץ תקשורת קשובה יותר, פתוחה לאפשר עבודה אפקטיבית- "רואים את האדם" ולא רק את המטרה...

4.      מכשיר להשקת יוזמות חדשות, פרויקטים חדשים: המאסטרמיינד הוא גם כלי ליצירת חשיבה ומחויבות על ידי המשתתפים...ומי לא רוצה ליצור מחויבות ומוטיבציה?

5.      לאנשים שעובדים במקביל בפונקציות דומות- כאשר אין ביניהם יותר מדי מקום להחלפת מידע ולמידה של עמיתים: מנהלי תחום ,אזור, מכירות, מוקדים, שרות, בין היתר. המאסטרמיינד הוא כלי מצוין לאפשר העברת ידע בדרך מהנה ומעצימה (לא יבשושית...).

6.      כחלק מפעילות של כנסים של אנשים שבדרך כלל לא עובדים ביחד: סוכנים, מפיצים, אנשי שטח, בין היתר- המאסטרמיינד הוא כלי אפקטיבי ליצור העברת מידע ולמידה גם באירועים חד-פעמיים.

7.      כמנגנון לבניית שיח של אמון סביב מיזוגים: לפני, בתוך ואחרי מיזוג, הרי מיזוגים הם קשים ביותר ברובד האנושי והבין-אישי, ישנן תרבויות ארגון שונות- המאסטרמיינד מדגיש לראות את העולם גם בעיניו של השני!

8.      כפעילות במפגש חברתי של הארגון עם בני משפחה (במיוחד סבב שאלות במעגלים מסתובבים)- יוצר אנרגיה טובה, עניין ו"משהו אחר"- מה לא ידעתם על מה שהשני חושב ולא ידעתם לשאול?

9.      כמכשיר ליזמות: כמסגרת של אנשים ש"חושבים אחרת", המחובר להזמנה לקחת אחריות, יוזמה ומחויבות, המאסטרמיינד הינו מתאים ביותר לעודד ולפקס יזמים- בדרך כלל נמצאים לבד עם עצמם והרעיון שלהם.

10.  וכמובן, יש עוד, נשאר לנו לגלות... כמו כל פלטפורמה טובה J

צרו קשר ונבדוק יחד כיצד המאסטרמיינד יכול לקדם את מה שחשוב לכם בארגון!

בברכה,

רוני

הסיפור והאימון: אחים החיים טוב ביחד

לפני מספר ימים הייתה לי הזכות להיות מרצה אורח בקורס "קן לסיפור", מפגשים של מספרי-סיפורים שסיימו את המסלול הלימודים אצל שרון אביב, במרכז גולם למספרי- סיפורים.
העונג היה כולו שלי! נהניתי במיוחד כי גם אני למדתי אצל שרון לפני כמה שנים, וגם יצא לי לעבוד יחד אתה בתכנית מוצלחת שפיתחנו ביחד, גם בארץ וגם בחו"ל, תכנית אשר קראנו לה "מסיפור להצלחה"- הסיפור העסקי למנהל הארגוני.

הסיפור והקואצ'ינג הולכים יד ביד, הם אחים החיים מעולה ביחד, כי מה שעושה הסיפור עושה גם האימון, הוא מעצים את האדם, מזמין אותו לראייה חדשה, לתקווה חדשה, לתובנות חדשות.
אני שואף לכל שכל מתאמן אצלי יוכל לפתח את ה"סיפור החדש שלו", אם זה לשינוי קריירה, התפתחות עסקית או ניהולית או יוזמה חדשה לעבר המסלול של מי שהוא\היא רוצה להיות! בלי ה"סיפור" אין כל-כך לאן ללכת וכאשר ה"סיפור" הוא טוב, השמיים הם הגבול.

אדם השואף לשינוי הוא האדם השואף למצוא ולספר סיפור חדש.
הולכים יד ביד- אומנות הסיפור ואומנות האימון, למעשה שניהם הם חברים ב "אומנויות החיים".

בימים טובים, בוודאי, אבל גם בימים קשים, כולנו מסוגלים למצוא את הסיפור החדש שלנו. צריך רק לדעת איך להתבונן, איך להקשיב ואיך לקבל את האומץ לכך.
אחרי הכל כולנו סוג של ספר, כאשר בכל פרק יש סיפור ולכל סיפור יש משמעות מיוחדת.

יד ביד, כמו אחים החיים טוב ביחד.

אדם, עשה לך חבר!

לאחרונה אני מוצא את עצמי מבלה יותר ויותר זמן עם אנשים מבוגרים ממני בהרבה, קשישים, בעיקר בני משפחה- הורים ודודים- אבל גם אנשים שלא בני משפחה.
קשה לי להשתחרר מהצער שעולה בי כשאני רואה עד כמה אני מגלה שהקשישים האלה אינם נמצאים בקשר תכוף עם חברים וידידים. או שכבר אין להם אותם (נפטרו), או שהעיסוק במשפחה, קריירה והגיל הרחיק אותם אחד מהשני לאורך השנים, או שפשוט אף פעם לא היה להם הרבה חברים!

עצוב לי.
עצוב לי לראות מצב כזה כי אני חושב שהוא לא טבעי.במשך עשרות אלפי שנים בני- אדם חיו בשבטים, קהילות, כפרים קטנים, וכיו"ב, מתי בהיסטוריה היו כל-כך הרבה אנשים שחיו לבד? תחושתי היא שזה מצב שנוצר עקב העולם הגלובלי, הכלכלה הגלובלית, הקלות שבה אנשים נעים בחייהם ממקום אחד לשני עקב עבודה, הגירה מרצון והגירה שלא מרצון.

מחקרים רבים מראים שאחד מגורמי הסיכון הגדולים ביצירת מחלות היא הגורם ה"פסיכו-פיזי", דהיינו, סוג של בדידות, ניכור והתרחקות איש מרעהו.
לא צריך להיות מומחה לגריאטריה להתבונן סביבנו ולראות את התופעה הזאת....עצוב!

בעבודתי על עץ המשפחה שלי החובק עולם וארצות יצא לי לשוחח קצרות עם קרובת משפחה יחסית רחוקה בפלורידה בארה"ב (הפינה הדרום-מזרחית ביותר בארה"ב), בגיל 80+ שחייה בדיור מוגן.

איפה הבעל? נפטר.

איפה הילדים? אחד בפינה הצפון מזרחית של ארה"ב ושניים בפינה המערבית ביותר בארה"ב- הרי היא קליפורניה המפורסמת....

תגידו לי, ככה נהגנו להזדקן לאורך ההיסטוריה?

הנושא זורק אותי גם פנימה אל עצמי- כמה חברים אמיתיים (לא מכרים) רכשתי לעצמי בשנים האחרונות? במבט חפוז, אני חושב שכבר 25 שנים לא התווסף למעגל הקרוב שלי שום "חבר חדש" שאיתו אני בקשר תכוף, למרות שיש לי יותר מאלפיים אנשים באנשי- קשר באוטלוק שלי ולא מעט גם בפייסבוק—big deal...

יש משהו לא נכון בדרך שאנו מגדלים את חיינו. עוד לא שמתי את האצבע שלי על זה אבל אני לא מרפה. בינתיים אין לי ספק ש"עשה לך חבר" הוא כוון הרבה יותר נכון ממה שפעם חשבתי...

"מי שמתעורר מוקדם הוא בר מזל." (פתגם בוסני)

לא יודע אם זה "בר-מזל", "מוזר" או "אין ברירה" אבל לקום מוקדם זה מנת חלקי מאז שאני מכיר את עצמי. עוד בתור ילד הייתי צריך לחכות לכל שאר העולם שיתעורר כבר כי אני הייתי כבר עמוק באמצע היום...

אני מדבר על שעות של 400- 530, אני יודע שחלק מהקוראים בטח ישלחו אותי ל"מעבדת שינה", חלק יגיבו בכעס ובקנאה וחלק ברחמים כי אני לא בדיוק הולך לרקוד ב 2200....

ככה אני.

יש יתרונות: המוח על הבוקר הוא הכי צלול שיכול להיות, לפחות אצלי, הכל כל-כך בתול, תמים ונקי.

זה הזמן לכתוב, לקרוא, להתעמל והעיקר... הזמן לחשיבה הכי טובה.

ויש גם חסרונות. לפחות הבוסנים איתי...

מה דעתכם?

מי שיגנוב ביצים יגנוב גמל

מי שמכיר אותי יודע שאני חובב פתגמים מכל העולם, תמיד ראיתי את הפתגם כ"חוכמה מרוכזת", מפתח לשיעורים בחיים. דאגתי לאסוף אותם בכיף וללמוד אותם (וגם לשכוח אותם) במספר שפות שונות במשך שנים. אני יודע שיש אנשים שחושבים שהתרפקות על פתגמים ואמרות חכמות משום מה גורע מהחשיבה של האדם- יעני "לא מקורי"- אני ממש לא חושב כך.

ולכן, החלטתי לכתוב ולשתף בפתגמים יפים שאגרתי אצלי, שאולי גם אחרים יוכלו להנות ולהשכיל, כל אחד עם פתגמו הוא, כל אחד עם תובנותיו הוא...אז...

מי שיגנוב ביצים יגנוב גמל (ערבי)....

כמה פעמים שמעתי ש"לא איכפת לי אם הוא אמין או לא, מוסרי או לא, הוא חכם, יש לו ידע ואת הידע אני רוצה"- משהו מהסגנון הזה.

אני לא מתחבר לגישה הזאת כי בשבילי מי שגונב (בוגד, מרמה, משקר, מורח) אותך בקטן יעשה את זה גם בגדול אם רק יוכל.

היום זה ההוא מחר זה ההיא מחרתיים זה אני.

מי שבסדר איתי למרות שהוא לא בדיוק כזה עם אחרים, אני אומר, "היזהרו!".

פתגם יפה גם למי שאין לו גמל.

"יש לזכור כי גם בעיטה בתחת, היא צעד אחד קדימה!" (פתגם אירי)

זה לא נעים, אני יודע, אבל תחשבו לעצמכם, כמה פעמים מישהו עשה לך משהו רע או קשה וזה "שחרר" אותך קדימה....

פיטורין? אכזבה? גילוי שקר או בגידה? מחלה לא מוזמנת? פגעי טבע?, וכיו"ב...אלו הם חיינו, אנחנו כואבים את הרגע אבל החיים הם אוסף של רגעים בראייה מלמעלה ואחורה- לא כך? 

פתגם אירי לעניין, לדעתי.

הנגרים, המאסטרמיינד ומה שביניהם...

לפני מספר ימים התחלנו את השנה השלישית של "מאסטרמיינד נגרים" ואולי אתם שואלים- מאסטרמיינד? נגרים?...נכון, אם הייתם אומרים לי שדוקא את הנגרים אני הולך להכניס ולהנחות במאסטרמיינד גם אני הייתי מחפש את הקשר, בוודאי אלי, אדם שהתברך ביד שמאל אחת ועוד חצי יד לפחות בכוון השמאלי...

אז אגיד לכם מה הקשר- הם פנו אלי, כי המוביל של היוזמה של החבורה, איש יקר בשם נתי אבן-צור, הכיר וחווה את עבודתי עם מנהלים ובעלי עסקים, ראה שזה משהו שיכול לעזור להם- לקבוצה הנחמדה של נגרים עצמאיים שהתארגנה- לעבוד מסודר, מקצועי ומחויב- וככה זה התחיל!

אז איך זה מגיע לשנה שלישית?

גם זה פשוט- כי זה עובד! הנגרים האלה הם סוג מיוחד של אנשים, תערובת של אנשים שהם בעלי- מקצוע בתחום מיוחד, ברוב המוחלט עם נטיות של אמנים, לא פעם עם עסקים משפחתיים שירשו מדורות קודמים, אנשים שלא "עסקיים" במהותם אבל חיים גם הם בעולם של ניהול עסק.

האם אנשים שחיים הרבה "לבד" לא בתוך ארגון גג כזה או אחר והכוח שהם מקבלים שהם באים ביחד- תענוג! אני מאוד נהנה לעזור להם להתחבר גם למקומות הפחות מודעים- נקרא לו לרובד האישי שבניהול- הרי זה היופי שבמאסטרמיינד שהוא מחבר בין עולמות, אנשים, עסקים וצרכים.

קדימה נגרי המאסטרמיינד!

כשרצים קדימה חושבים גם על האנשים שאיתנו...

כאחד שנולד, גדל, התחנך וגם עבד בתוך התרבות האמריקאית הקפיטליסטית- וגם כאחד שעזב את אותה תרבות- אני יכול להעיד עם יד על הלב: תמיד חונכתי לחשוב שמה שחשוב זאת ההצלחה שלי, הקרובים לי, ה"קהילה שלי" ולגבי האחרים...שיסתדרו לבד!

זה לא תמיד נאמר כך אבל זה היה מובן, בעולם התחרותי והאינדיווידואליסטי זה מה שצריכים להצליח, או כך לפחות שדרו לסביבה.

לכן, היה לי מאוד נוגע ללב לשמוע חבר מאסטרמיינד, בעל מספר עסקים, מדבר מליבו על חברו מילדות שהיום מתמודד עם החיים בקושי רב, אפילו מוכן לאבד אותם.

לראות, לחוש ולהגיב לשיתוף כזה בקבוצה היה משהו מיוחד.

חברי המאסטרמיינד ישר הגיבו ונכנסו לעניינים.

כי זה ממש הטבע שלנו, לא הסיפור הזה שסיפרו לי בילדות...

אני חושב שגם העולם שישראלי היום מוכן לסוג יותר אנושי של תאווה להצלחה, לא זאת שייבאנו מאמריקה עם התפוצצות ההיי-טק אבל כזה שרואה גם את האנשים, הערכים והכוח של ביחד, גם בתוך המרק הקפיטלסטי המנחה את חיינו היום.

עכשיו מגיע המאסטרמיינד גם ל"יחידות המיוחדות"...

אני שמח לספר שעם כניסתי לשנה העשירית של פעילות בארגון והנחיית המאסטרמיינד אני מרוצה לראות איך המודל והחזון מגיע גם ל"יחידות מיוחדת".

לפני כשבוע היתה לי הזכות להנחות מאסטרמיינד בהתארגנות של יוצאי מרכז צופן וביטחון, המוכר בראשי התיבות מצו"ב ,היחידה ביחידת לוטם של אגף התקשוב בצה"ל העוסקת בשירותי ופיתוח הצפנה לא רק לצה"ל, אלא לכל מערכת הביטחון הישראלית.

במילים האחרות, היו בחדר הזה כ -11 חבר'ה חכמים, פתוחים מחשבתית, שכל כולם בתוך סטארט-אפים מעניינים, ובייעוץ בחוד החנית הטכנולוגית כאשר קשריהם ענפים ובעלי-פוטנציאל גבוה.

האמת היא שהיו לי מספר חששות אם המודל של DunetzMastermind, המדגיש לא רק את "סיעור המוחות" כמטרה אלא "תמיכה אנושית", לא רק "הברקות" אלא "התמודדות עם התלבטויות" העוברות לפעמים את הקו המלאכותי הזה של "עבודה ובית", "מחשבה ורגש", התלבטתי עד כמה זה יתאים לחבר'ה האלה...

נוכחתי לדעת שחששותיי היו לשווא- הם הקסימו אותי!

כפי שראיתי בעשרות אם לא במאות מפגשים שהנחתי בעשור האחרון, מודל ה DunetzMastermind הוא בראש ובראשונה מודל של תקשורת אנושית-ניהולית, מקום שבאים אליו בני-אדם, לפני שהם מתוייגים כ "מנהלים", "מהנדסים", "יזמים", וכו'.

בזה אני גאה, זהו ערך חשוב בעיני. ערך חשוב בעיני הוא שכמה שיותר אנשים יחושו, יחוו , יתרמו וייתרמו ל "מה שרואים, מבינים ומתחייבים ביחד, לא עושים לבד!"

אז מתי בפעם האחרונה עשרה אנשים חשבו בשבילך?

צריך לחבק את החיים. נקודה.

בסוף כל שבוע מגיע סופשבוע. ובכל סופשבוע אני עוצר וחושב טיפה על השבוע שעבר, וכמה מפתיע, אני בקושי זוכר אותו! וכשאני באמת עוצר וחושב על הדברים הקשים, המפחידים והזוועתיים למיניהם אני חושב שאולי טוב שזה ככה, אולי זאת עוד תכונה שזכינו בה כבני-אדם שתאפשר לנו לחיות וללכת הלאה. איך אפשר לעכל לגמרי את התמונות והידיעות הזוועתיות של אנשים העומדים ומחכים לאוטובוס או מדברים עם החברה בנייד ובן רגע מתחילים לדקור או לדרוס אותם למוות...או לאדם קשיש- קרובת משפחה שלי- שמרגישה לאט אבל בטוח שהשפיות עוזבת אותה והיא נשארה לבדה עם הפחד הגדול וכעס על כל מה שסביבה...

השבוע עשינו תרגיל בקונדליני יוגה שבו אנו עוברים ונוגעים בכל חלקי הגוף שלנו, כל סנטימטר, מלמעלה עד למטה וחזרה כמה וכמה פעמים ופשוט "מברכים" את אותו מקום. בהתחלה הרגשתי כמו שאני מרגיש עם הרבה מהתרגילים המוזרים של היוגה הזאת שזה קצת too much בשבילי, weird big time, אבל לאחר שהתחלתי בזה הרגשתי (וגם זה קורה לי הרבה ביוגה הזאת) שיש הרבה חכמה לתרגיל הזה. המון חכמה לתרגיל שמחייב אותך לגעת בחיים שלך,תרתי משמע, ולזכור ולהכיר תודה שכל זה חי ולא מת....חי ולא מת!

כמה זה פשוט. כמה זה קשה. צריך לחבק את החיים. נקודה. כי הם כל-כך, אבל ממש ממש כל-כך קצרים.

לחיים!!

האם להיות יזם משמעו אין יום ואין לילה?

אתמול במאסטרמיינד של יזמים טכנולוגים עלה שיתוף שאני קורה "ישן/חדש", כלומר שמעתי אותו אין סוף פעמים וכל פעם הוא משהו חדש.

במילות היזם הצעיר והלא נשוי: " יש לי חברה מצליחה בתור סטארט-אפ, אני אוהב את העבודה מאוד וגם את האנשים, אבל פשוט כל-כך חסר לי להיות יותר עם חברתי, עם החבר'ה יותר עם הדברים שכה מעניינים אותי בחיים...מה עושים?".

אולי חלק מכם כבר שולפים את כל הכלים היפים האלה של ניהול זמן אבל  אולי האמת הכואבת היא שבסופו של דבר יזמות משמעה סוג של טוטאליות ואין ממש פתרון קסם...מה דעתכם?

ובכל זאת... גם היזם יכול לשפר את איזון חייו באותם העקרונות של כל אחד אחר: קביעת סדרי עדיפויות, האצלת סמכויות, גבולות, מלחמה עיקשת בפרפקציוניזם הרסני, בין היתר.

אני מוצא שהרבה פעמים המילה "יזמות" מסתירה יכולת נמוכה להציב גבולות ולהכניס "מעצורים בריאים". כדאי גם ליזם לזכור שעם כל הכבוד להברקה, חדשנות והמוצר שבדרך, יש משהו יותר חשוב וקוראים לזה "חיים"...

מה קורה כשהמנהל מתגרש?

במפגש מאסטרמיינד אחד שיתף אותנו חבר אחד, מנהל בכיר, שהוא עומד להתגרש. יש לו 3 ילדים מתחת לגיל 18 והוא מודאג: כיצד לשלב את הסטטוס המשפחתי החדש עם הצורך שלו לראות את הילדים? 

עד אותו רגע "לראות את הילדים" היה דבר טבעי, הרי גרו באותו בית ביחד. 

פתאום הכל נראה מסובך יותר...תוך כדי הצורך לשמור על המעמד בעבודה וה"רצינות". 

חברי המאסטרמיינד שאלו, אתגרו, ייעצו אבל בעיקר הקשיבו. לעיתים הדברים החזקים ביותר שקורים לאדם קורים תוך כדי הקשבה ושקט. 

שלא נשכח, חברים, המנהל המוערך והיקר שלנו הוא קודם כל בן- אדם. האישי והמשפחתי, המקצועי והעסקי- כולם מתערבבים.

לעבוד עם בני משפחה? חברים?

כולנו מכירים את האזהרה הגדולה ששומעים על הדרך- "רק לא לעשות עסקים עם משפחה וחברים!"

אבל מה עושים הרבה מאיתנו? בדיוק ההפך- עובדים עם חברים טובים, אחים ואחיות, דודים ובני-דודים, ומה לא...אז למה לא בעצם? 

בעולם שכה חסר אמון האם זה לא הגיוני לחבור לעבוד עם האנשים שאתה הכי קרוב להם- וזה לא בני משפחה וחברים?

כן...ולא!

על כך דנו גם במאסטרמיינד שלנו, צצו כל מיני דעות וחוויות אישיות כאשר דבר אחד יצא ברור לחלוטין: זה לא נושא פשוט, צריך לעבוד עליו, אבל בסופו של דבר, למרות הקושי ו"האיום", רוב החברים כן היו חוברים למשפחה וחברים. 

למרות הכל.

כל יום ביומו

היום התחלתי תכנית לימודים עם עוד 12 אנשים מכל מיני מקומות בארץ כאשר הנושא התכנית הוא שילוב בין ליווי אנשים במצבי קושי בחיים והחיבור לקהילה (נקרא "ליווי רוחני" אבל זה לא בדיוק נשמע לי נכון, אני חושב שזה "העצמה אישית לאנשים בקהילה"). 

קבוצה מאוד מרשימה של אנשים- גם גברים ולא רק נשים- פרישה של גילאים, לרוב מיישובים קטנים שונים (קיבוצים, יישובים קהילתיים וסתם פרברים - כמוני). סוגי רקע שונים.

חוץ מהעובדה שהתכנית מאוד מושקעת ורצינית חשבתי לעצמי שרוב האנשים שהגיעו לתכנית לא ידעו בדיוק לאן הולכים בצורה מעמיקה, למה לצפות. 

תהיתי לעצמי, איך אנשים קופצים על העגלה בלי לדעת לאן היא הולכת בדיוק? ואז הבנתי- לפעמים זאת הדרך הטובה ביותר! 

ברקע, בניסיון ובאופי אני מעריך מאוד את נושא התכנון, המיקוד במטרה והצבת מטרות, הלא מזה מורכב החיים המקצועיים של רובנו וזה מתבקש. 

אבל יחד עם זה אסור לשכוח שהעתיד שלנו מורכב מכל יום ביומו. לפעמים לא יודעים אבל אפשר לחוש, להאמין ללמוד גם תוך כדי. 

השילוב בן השניים נראה לי מעולה. כל יום ביומו. כך קורה בלאו הכי. לדעתי שילוב יפה לחיות את הרגע ולבנות אל העתיד.

האם אתם עושים מספיק טעויות?

זה נשמע מגוחך השאלה- לא? 

אז לא, כי מחקרים מראים פשוט שמי שלא טועה בדרך כלל סובל גם מחוסר יוזמה ועשייה, וזה לא בדיוק מביא לתוצאות בעסקים ובחיים. 

הרצון לא לעשות פן נטעה, למרות שהוא מאוד מובן, פשוט לא עושה את העבודה----הנה  ציטוט חכם ומעשיר לכל אחד מאיתנו שיושב בצד ומתכנן דברים כאשר האחרים רצים קדימה ומתנסים!

While one person hesitates because he feels inferior, the other is busy making mistakes and becoming superior. ~ 

Henry C. Link

מזמין אתכם להתבוננות: כמה אתה נמנעים לעשות דברים מחשש לטעות והאם פעם חשבתם על כמה הדפוס הזה עולה לכם? 

למחשבה...

התמקדו בהישגים ותורידו לחץ!

נתון מדהים ממחקר חדש: 90% מביקורי חולים לרופאים בארה"ב קשורים בדרך ישירה או עקיפה לתופעת ה"סטרס" Stress! אתם קולטים? הדרך שבה אנו חיים גורמת או מקצינה אצלנו כמעט כל המצבים הקשים של הבריאות!!

מצד אחד הסטרס הוא חיוני לחיים: הוא נותן לנו התראה להימנע מסיכונים, הוא מסייע בגירוי לעשייה ולפעילות, הוא מדברן, מאיץ ותומך תהליכים חשובים. הצרה הגדולה היא שבימנו אנו, איבדנו שליטה, הוצפנו במידע ובריכוז דרישות, ציפיות ועומס כך שאנו משלמים מחיר יקר, גם בנפש וגם בגוף. ללא ספק, תעשיית המיליארדים של ה wellness מתקיימת בגלל שאנחנו לא ממש מצליחים להתמודד עם הסטרס הזה.

By Ambro, published on 25 June 2011

Stock Photo - image ID: 10046983

קראתי על שיטה יפה, חינמית ומאוד מדברת אלי שפתוחה לכל אדם ואדם: למנות את הישגך בסוף כל יום! כבר שמענו על רשימת "3 דברים טובים שיש לנו", וגם אותם כדאי לרשום, אך כאן הזווית היא על הפעילות ועל ההישגים. מחקר שעקב אחרי צוות עובדים לאורך 15 יום מצא ירידה משמעותית בלחץ דם, כאבי ראש, קושי בלהתרכז ועייפות כללית לקבוצה שהקפידה לרשום בכל יום מה היו ההישגים באותו יום. ואגב, הישגים הם לא בהכרח בעבודה ולא בהכרח "תוצאות מדידות". מסתבר כשהאדם מפוקס על מה הוא משיג קורה בפנים משהו המקשר אותו לדברים חיוביים, התייחסות חיובית, פחות לחפש לבקר ויותר להעריך את עצמו.

אני רואה את זה אצל קהל מתאמניי כבר שנים: הצורך להרגיש שליטה על החיים, להפחית בביקורת העצמית הקטלנית, להזרים אנרגיה לעבר ה"אני מתקדם" ופחות ל"למה אני לא מתקדם".

בכלל נראה לי שהחברה שלנו זקוקה למנה גדושה של de-stressing- והדבר היפה הוא שניתן לעשותו. זה ייקח אולי קצת אומץ, הגברת המודעות ועבודה עם גורמים חיצוניים אבל בהחלט- ניתן לעשותו וחייבים לעשותו. ואם לא לטובתנו לפחות לטובת האחרים שאוהבים אותנו וצריכים אותנו במיטבנו!

THE NEW HABIT CHALLENGE: CAN LISTING OUR ACCOMPLISHMENTS CURE OUR STRESS ADDICTION?