שינוי קטן במילים אבל נקודה שריגשה אותי- בלי שום קשר לתוכן, על מי מדברים ועל מה מדברים...
האם אנחנו מוכנים, אבל באמת מוכנים, לאמן את עצמנו לקבל את האחר, גם כשהוא אחר מאיתנו, חושב, נושם, מאמין ומתנהל שונה מאיתנו?
שאלה פשוטה, לא?
אבל עד כמה התשובה היא קשה... אילו רק היינו נותנים ומקבלים חינוך מבטן לידה על השינוי באמירה הזאת—בנוסף לאמירה המקורית שהיא מקסימה וחשובה בפני עצמה- לאן היינו מגיעים?...
האם אנו באמת מוכנים לעשות את הצעד הזה?
על אומץ כבר דברנו?...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה