יום שישי, 22 בנובמבר 2013

על פך השמן כבר שמעתם, נכון?

חנוכה מתקרב, ואתם יודעים שלרבים מאיתנו שהילדים שלהם כבר לא בבית-ספר (או יותר נכון הילדים בציפייה לחופשה מבית-ספר) החג הזה לא ממש מהווה אירוע מרכזי.
גם צריך להגיד את האמת, נס פך השמן
גם ככה אף פעם לא הזיז לי יותר מדי:  סיפור הנס שבו  כמות השמן שהייתה מספיקה להדלקת המנורה למשך יום אחד, למעשה הספיק לשמונה ימים...
נו, בסדר אבל לא נפלתי מהכיסא
...
אבל במחשבה שנייה... זאת של ילד מבוגר (אני מדגיש "ילד מבוגר" ולא סתם "מבוגר", יותר מתאר אותי...), יש פה משהו נוסף.
יש פה משהו נוסף שהוא מאוד "אימוני", חשוב, מאוד חד ומחודד לאותו מקום שרובנו צריכים לשמור עליו, להתחזק בו...האם אנחנו יודעים לעשות מהמעט שיש לנו, הרבה מאוד?
במילים אחרות, האם אנחנו יודעים לקחת את הפוטנציאל העצום שבתוכנו ולהגיע רחוק, רחוק מעבר לגבולות שאנו שמים על עצמנו?
כן, אני חושב שאנחנו לא רק יכולים, אנחנו חייבים, כי אלו הם חיינו והם קצרים, קצרים מדי.
בעצם, אחרי הכל,כבר כשאני כותב את השורות האלה, אני מתחיל להתקרב יותר לפח השמן הזה...

חג אורים שמח!