הניגודים העושים את החיים מעניינים- נתן אלתרמן

אולי מי שרגיל לקרוא את מה שאני כותב ישאל- "נתן אלתרמן? אתה כותב על נתן אלתרמן?". 

אז גם אותי זה מפתיע, וזה כנראה לא היה קורה אם לא הייתי הבוקר בהרצאה על המשורר העברי האגדי הזה במסגרת סדרת הרצאות שאשתי ואני נמצאים אחת לשבועיים של המרכז הבינתחומי, הנקראת "מהשטריימל לכומתה- נושאים ודמויות בעמיות יהודית". 

האמת היא שההרצאה היום פחות סחפה אותי אבל משהו בדמות של אלתרמן הצית את דמיוני.
ליתר דיוק, הניגודים באופי של המשורר הכי מחוזר בתקופת קום המדינה ועוד שנים רבות אחריה, אלה עושים את אלתרמן טיפוס כל-כך מרתק בעיני...



מצד אחד הוא היה משורר לאומי, ומצד שני משורר בוהמי שבילה שעות רבות סביב אלכוהול (הדבר שכנראה הרג אותו בגיל 60).
מצד אחד הוא היה הומניסט, ומצד שני בטחוניסט.
מצד אחד הוא היה איש רוח, ומצד שני למד והוכשר כמהנדס חקלאי.
היה שמרן אך גם רומנטיקן ואיש חזון.
איש של ארץ ישראל וגם איש קוסמופוליטי הנחשב לעיתים כ"גלותי".
נדיב וגם מתנזר.
חשוף לאור הזרקורים עם חיים שלמים סמויים רחוק מהעין.
איש משפחה מסור שגם ניהל רומן ארוך- ימים מחוץ לנישואים, אבא שאהב אבל כמעט לא ראו אותו בבית.
 יש משהו שהקונפליקט הפנימי מוליד אצל בן-אדם שהוא בהחלט יכול להוות מנוע אדיר ליצירתיות.

 אני ממש, ממש לא אלתרמן... אבל... משהו מסגנון אחר של ניגודים פנימיים מדבר גם אלי.
אולי זה מה שהוביל אותי להרכיב את מופע הסיפורים שלי, "תגיד, מי אתה?" על חיפושי- הדרך שלי בחיים. ובכך נולדו כמה סיפורים בדרך...