לפרוץ את הריבוע של החשיבה- גם אתה יכול!

כמה פעמים חשבתם בלבכם "אני לא יצירתי", "הם הרבה יותר יצירתיים ממני", ומשפטים כאלה? להרבה מאיתנו המחשבות האלה מופיעות לעיתים תכופות, תכופות למדי- וזה פוגע, לא נכון, מיותר!!

נכון, יש אנשים שהתברכו ברמה גבוהה מהממוצע של יצירתיות, אבל זה רחוק מאוד מאוד מלהגיד "אני לא יצירתי"! היום מעריכים יותר מתמיד שהאדם מסוגל להגיע למקומות הרבה יותר רחוקים, עמוקים ויצירתיים ממה שהוא חושב...לו רק היה יכול להשתחרר מאמונות מגבילות אלה, והיה מאפשר לעצמו להשתחרר מהפחד "שאני לא מספיק...".

ברצוני להביא בפניכם במלואו סיפור מדהים על "לפרוץ את הריבוע"- קראו אותו וחשבו לעצמכם: "גם אני יכול!" כי אתה באמת יכולים...

 ----------------

לפרוץ את הריבוע                                          
מאת דן רמות                                                             
                                                                                                                                                 
חברה שביקשה לגייס כוח אדם חדש העבירה למועמדים מבחן כתוב. אחת השאלות במבחן הייתה: " אתה נוהג במכוניתך בליל סערה. אתה חולף על פני תחנת אוטובוס, ורואה בה 3 אנשים המחכים לאוטובוס: אישה זקנה שנראית שהולכת למות, רופא שפעם הציל את חייך, אישה/גבר שעליה/עליו חלמת כל חייך.
אתה יכול לקחת נוסע אחד במכוניתך.
במי תבחר? הסבר את תשובתך".                                                                                                               

חישבו גם אתם, לפני שאתם ממשיכים בקריאה, כיצד הייתם עונים אתם לשאלה המעניינת אם הייתה מוצגת לכם במבחן לקבלה לעבודה?

המבחן הוא כמובן מעין מבחן אישיות, כל תשובה שתיתנו תלמד משהו על האישיות שלכם. אתם ודאי יכולים לגלות רחמנות ולבחור באישה הזקנה. היא הולכת למות, לכן נראה שמן הראוי להצילה קודם. או שאולי כדאי לבחור ברופא, הרי הוא הציל בעבר את חייכם וכעת ניקרה בפניכם ההזדמנות הטובה ביותר להשיב לו כגמולו.    

אולם, את הטובה לרופא תוכלו להחזיר בעתיד, אבל ייתכן שאם תפספסו את ההזדמנות, לעולם לא תמצאו את אהבת חייכם. קשה, לא?                                                                    
                                                                  
  המועמד שנבחר לעבודה (מתוך 200 מועמדים) לא בחר באף אחת מהאפשרויות הללו.
הוא פשוט כתב: "אני אתן את מפתחות המכונית לרופא כדי שיוכל לקחת את האישה הזקנה לבית החולים.
אני אשאר ואחכה לאוטובוס עם אשת/איש חלומותיי".         

                                                                          
מופתעים מתשובתו? אל תהיו.
המועמד שנתן את התשובה פעל מחוץ לגבולות המוכרים. הוא פרץ אותם והשיג את המיטב.                                             

הסיפור שקראתם מוכיח שוב, שכולנו נרוויח יותר אם נצליח להשתחרר מהגבולות העקשניים שאנחנו מציבים לעצמנו.                                          
                                                                          
"ההמצאה הגדולה ביותר בעולם היא מוחו של ילד", אמר פעם תומס אדיסון.
הוא צודק. נסו להיזכר איך הייתם כתינוקות, ואחר כך כילדים.
כילדים, הייתם שונים ממה שאתם היום. מבוגרים מציבים גבולות, מחסומים, קירות.                    

אפשרו לעצמכם לחשוב 'מחוץ לריבוע', זהו מהם בדיוק הגבולות שאתם מקבלים כאשר אתם מנסים להתגבר על מצב מסוים או סוגיה כל שהיא.
חפשו הגבולות, הגדירו אותם וכתבו אתם. לאחר מכן, קראו תיגר על כמה מהן.                              
הגבולות מפריעים בנקיטת פעולות, שיביאו לתוצאות פורצות דרך עבורכם.
יהיה לכם מדהים לגלות עד כמה רעיונות חדשים יוכלו להבשיל במוחכם אם תיתנו לו לעסוק בבעיה ללא הצבת אותן הגבולות.                                                                                                      
  בהצלחה!                                                                 
                                                                        
                                                                          
  *  הכותב הוא סמנכ"ל משאבי אנוש של הספריה הבינלאומית לאנשי עסקים בע"מ    

את הקהילה בוחרים בקפידה!

 חז"ל אמרו את  הביטוי "אמור לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה", הביטוי קיים בתרבויות שונות-  גם בסינית, אך בשינוי קל: "מתוך התבוננות בחבריו מכירים את האדם."

הדבר חשוב בכל מצב בחיים, כולל החיים המקצועיים כבעל עסק, יזם, הוגה דרך או דעה.
אנחנו זקוקים ל"קהילה", אלה הם האנשים שיעשו איתנו את הפינג-פונג היומי כשאנו נתקלים בבעיות, תהיות, אתגרים ושינויים בחיים ובעסקים. וכאלה יש הרבה.

כמאמן אישי ועסקי אני רואה חשיבות רבה בלעזור למתאמן ליצור "קהילות" מתאימות על מנת להגיע לקצב, למחויבות ולהתמדה הדרושים לו .
זה נכון לרישות עסקי (נטוורקינג), חשיבה מחוץ לקופסא ותמיכה (מאסטרמיינד), בשיתוף פעולה, ולא רק... מה עם האנשים שאיתם שותים קפה? מדברים בטלפון? רואים בשישי בערב?
נכון, את המשפחה לא בוחרים, וישנם אנשים רבים שבחיי היום-יום שלנו שאיך נגיד, הם ממש ממש לא "בראש" שלנו- מה עושים איתם?
חברים, זה הכל עניין של מודעות, מאמץ ושמירה על ערנות.
כשתהיה יותר מודעות לנושא, המינונים הנכונים יצוצו לבד.
חשבו על עצמכם כעל ארגון: לא כל אדם מתקבל לעבוד בארגון, יש ראיונות, תהליך, פרוטוקול, שגרה, צורך בתוצאות כל שהן.
אז אתם ארגון- היזהרו בלבחור נכון את משאבי האנוש.
בבודהיזם מדגישים את הצורך ב"סנגהה" (קהילה), ביהדות ה"מניין",  ובדמוקרטיה ה"רוב", כי כולם הבינו שמה שקורה ביחד לא קורה לבד.
חייבים לבדוק מי הם האנשים המרכיבים את המקום הזה לידנו ומה הם עושים לנו נפשית, רגשית, מנטאלית ות'אכלס בעשייה.
בנו לכם "סנגהה" ושמרו עליה, כנכס שייתן כח, תמיכה, דרבון, הבנה, חשיבה חיובית ויצירתית- ה"סנגהה" היא נכס חשוב שלא עוזבים את הבית בלעדיו.

ואיך אמרו לנו ב"קהילה" אחרת , שקוראים לה צה"ל: " ראו הוזהרתם....".

ולפעמים פשוט נתקעים....

אני לא יודע איך ומאיפה קבלנו את הרושם שאדם מוצלח חייב כל הזמן להסתובב עם חיוכים, עליז וטוב לב, ממוקד במטרתו ועיסוקו.
הדימוי הזה לא רק שלא נכון הוא, אלא הוא פועל להכניס לנו כל מיני שדונים למוח... זה לא שונה מהבנות המסכנות האנרקסיות שגדלו סביב ז'ורנאלים וטלביזיה שדברו אליהם במסרים ש"יפה = רזה" ואוי ואבוי אם לא תהיה רזה כמו בתמונה.
האשליה של ה"מצליחן המאושר" היא דומה באכזריותה, כאילו שלהצליח משמעו שכל הזמן מתהלכים ומשדרים "סבבה לי..."

אז מה עושים כשנתקעים? פשוט מאוד, עושים מה שצריך על מנת להתניע מחדש.
בדיוק כמו כשקורה שהאוטו נתקע בכביש המהיר בשעה הכי גרועה ובזמנים הכי לחוצים.

איך בדיוק "להתניע מחדש"? אגיד לכם מה עובד בשבילי וגם בשביל הרבה ממתאמני.
הכיוון הוא לכוון את המחשבות ולתעל אותן ממחשבות מחלישות כמו "עשו לי, שתו לי, אכלו לי" למחשבות נוטות לחיובי.
לדוגמא:

·       לקרוא, לשמוע, לקחת חלק  באירוע שיש בה אוירה שנותנת השראה.
אני נוטה להאזין בחומר מיוחד באינטרנט, או לקרוא בספר על המדף שהרבה זמן לא עיינתי בו.
לפעמים אני נרשת לכנס או סדנה עם נושא מעניין, מהר מאוד הפוקוס עוזב את ה "אכלו לי שתו לי" ונכנס לכוון אחר לגמרי.

·       להיפגש.
המגע האנושי עם אנשים שטרם הכרנו או שהכרנו ועושים לנו טוב, הוא כוון מצוין.
אתה לעולם לא תדע מה ייוולד בשיחה עם אנשים טובים ויקרים.

·       לעשות את הצעד הראשון.
הצעד הראשון שאתם יודעים יביאו אתכם גם לצעד השני ותחילתו של דבר חדש.

ולא לשכוח: זה טבעי לגמרי שדבר עולה סופו גם לרדת.
אבל עם עבודה חכמה, מודעות עיקשת ואמונה בחיים כמקום שבו אפשר לעשות, לשנות ולצמוח, ייתכן מאוד שהפסים החיוביים יחזרו למקומם הראוי.

לסיום, 2 אימרות שפר מדהימות בעיני לכולנו כאשר פוגשים בנקודת התקיעות....שתמיד ארעית.

To stumble is not to

fall but to move

forward more

quickly.

African Proverb

===========

Keep your face always toward the sunshine - and shadows will fall behind you.
~ Walt Whitman

מנהיגות ופגיעות: חיבור אותנטי של עוצמה

אחד הקליפים האהובים עלי ביותר ב ted.com הוא ברנה בראון: על העוצמה שבפגיעות.

ברנה בראון, חוקרת קשרים בין בני אדם - את יכולתנו לחוש הזדהות, להרגיש שייכות, ולאהוב. בהרצאה שנונה ומשעשעת, שנשאה בכנס  ,TED היא משתפת בתובנה עמוקה מהמחקר שלה - תובנה אשר גרמה לה לצאת למסע ארוך ואישי להכרות עם עצמה, וכן להבנה טובה יותר של האנושי.

אח, מהנקודות המרשימות והמפתיעות ביותר שהתוודעתי אליהן בשנים האחרונות היא העוצמה של הסיפור האישי האותנטי של מנהיגים ומנהלים בביצוע תפקידם.
מסתבר שבניגוד לכל מה שלמדנו בעבר, המנהיג של היום הוא לא זה שצריך להראות כמה שהוא קשוח, "גבר", ו"שיש לו את הכי גדול", אלא אותו אדם מוכשר ואותנטי שיודע לספר על עצמו בקונטקסט אמיתי, אמיץ ופתוח. אנחנו כבני-אדם מזדהים חזק מאוד עם הדיבור מהלב, הרבה מעבר למס- השפתיים שאנו נותנים למראה הקשוח וה"צבאי" שהיה מנת חלקנו לאורך שנים ארוכות.

יש עוצמה גדולה בסיפור אישי המוביל והנותן השראה לאחרים.
יש עוצמה רבה להיות אדם, כמו שאתה, בלי כל ההצגות....מוזמנים לראות את הקליפ של ברנה בראון...בקרוב, יותר על הסיפור האישי ומנהיגות.

חברה, לא להקל ראש בצורך לדעת להתראיין היטב...

יש משהו באופי הישראלי שמאוד ראוי להערכה, ולמעשה שמה של ישראל הולך לפניה: חדשנות, יזמות, ספונטניות, "תכנון תוך כדי תנועה".
לא סתם ככה הגענו להיות Silicon Wadi, אחת האימפריות של יזמות ההי-טק העולמי, וכל-כולנו 7 מיליון איש (ולא לשכוח להוריד את האלפים הרבים שלא ממש עובדים פה ומעדיפים את ה"גישה הטפילית"...).

ומצד שני....
מצד שני יש את מה שרואים כל-כך הרבה: הזלזול הזה בכל דבר שקוראים לו תכנון טוב, תהליך מעמיק, הכנה ראויה.
אני אצטרך הרבה אצבעות על הרבה ידיים על מנת לספור את הפעמים שנתקלתי באנשים שלא הכינו את עצמם לראיון עבודה חשוב ביותר, באנשים שאמרו את כל הדברים הלא-נכונים בראיון ונמנעו מלהגיד את הדברים המהותיים באמת.
בין אם מדובר בראיון לעבודה, פגישה עם משקיעים או שותפים פוטנציאליים, או פגישת לקוח- הדינאמיקה שמתחוללת שם יכולה להרוג או להחיות כל הזדמנות!
כמה אתה חושב החבר'ה האלה משקיעים זמן להכין את הפגישה?
אולי כמה דקות של מחשבה באוטו בדרך לשם.
חבל, ממש חבל....

במצב של ראיון, או בכל פגישה חשובה שרוצים ללמוד עליך, ה"מראיין" מחפש את ה"סיפור", הוא מחפש לדעת אם אתה באמת מה שהוא מדמיין אותך להיות.
הוא מחפש לדעת אם יש לך את הדבר שאותו הוא צריך- ואיך הוא ידע? רק על ידי זה שהוא שואל אותך שאלות, מקשיב לך, וזה כולל להקשיב לעובדות, לדרך שלך להציג אותן, הנינוחות או חוסר הנינוחות שלך, שפת הגוף, מידת ההקשבה שלך אליו (אוי, כמה שיש ללמוד פה!!), עד כמה אתה גמיש בשיחה, כמה אתה יודע על מה הוא צריך, הכנות או חוסר הכנות שבך (עוד מיתוס ישראלי: אפשר "לעבוד עליהם", "לשחק אותה" וזה מספיק...).
אם לא תדע איך להתחבר נכון, וברצוני להדגיש בדרך הנכונה והאותנטית לך, הסיכויים קטנים שייוצר ה"קליק" הדרוש.
על מנת ליצור את הקליק, אין מנוס מלהכיר את עצמך היטב, היטב....
ברוכים הבאים לצורך ב"אימון ממוקד- הכנה לראיון", אימון קצר, עוצמתי, יעיל.
מוצר נגיש, לא יקר במיוחד בהתחשב במה שעומד על הפרק.

בשבועות האחרונים הגיע אלי אדם שחיפש עבודה מעל שנה וחצי ללא הצלחה.
מהרגע שהתחלנו לעבוד סיפר לי שתוך שבועיים שהיה לו הראיון "הכי מוצלח" שהיה לו אי-פעם והצעת העבודה בדרך.
במקרה אחר, הגיעה אלי בחורה שהתקשתה לעבור ראיון קבלה ללימודים---פגישה אחת שינתה את הכל.
יום אחד נשמע ממנו בגדול...

למה מחכים? הרי ללא ראיון מוצלח לא נזיז את העגלה.
העגלה חייבת לזוז.

 

אימון אישי ועיסקי: כסף זה לא מה שחשבתם...

סט גודין כתב משהו מעניין בבלוג שלו:

"You're not half as annoyed when you get a $25 parking ticket as you are when the fine is $50.
An investment banker isn't twice as excited about a $20 million bonus as she is about a $10 million one."

גודין לקח את זה למקום שההשפעה של הכסף אינה ממש קשורה לסכום אלא ל"רעיון"- לדוגמא, אם אתה בחובות של 5 מיליון שקלים לא תרגיש פי 5 יותר מודאג מהמצב שהיית "רק" בחובות של מליון שקלים!
הרגש אינו נשלט מגובה הסכום מעבר לסף מסוים.

לפי גודין, אנשי שווק מכירים את התופעה הזאת ומשמשים בזה בצורה "חכמה" (אני הייתי מגדיר את זה כ"מניפולטיבית").

כמאמן אישי ועסקי אני מתייחס לנושא מפן אחר:
דע את מספריך! פעמים רבות ראיתי אנשים נמנעים מעשיית שינויים בקריירה ובחיים בטענה ש"אין לנו כסף". כששאלתי כמה כסף הם צריכים, רובם לא ידעו או היה להם מושג מעורפל ולא כל-כך מדוייק.

כדאי מאוד לדעת את המספרים על מנת שלא יעצרו אותנו דברך למשהו הרבה יותר חשובים.

אימון אישי ועיסקי: חסכתי הרבה כסף כמאמן ללקוח שלי

לפני מספר שבועות התודעתי לתוצאה ששמחה אותי מאוד:
לקוח וותיק שלי סיפר לי על זאת שלאור השיחות שלנו על הצורך שלו להיות אסרטיבי יותר הוא "התלבש" על הגבייה של חובות שנראו לו כבר אבודים.
אבל....לאחר שהמאמצים התחילו, וגם המעקבים, פתאום "התגלו" 30 אלף שקל, ועוד 350 אלף שקל שייכנס לפעולה בהמשך, לאחר שהיה תקוע יותר משנה!

עם מתאמן אחר, לקוח צעיר,  דווח לי על הצלחתו בראיון עבודה עם נשיא חברה, שלקראתו הכנו אותו בצורה יסודית.
תקופה של אבטלה של יותר משנה עומדת להסתיים, וכסף סוף סוף ייכנס הביתה.

לקוחה שלישית, מנהלת בכירה, שיתפה אותי באימון בבעיה שיש לה בניהול שני אנשי צוות שביניהם שוררת אוירה של חוסר- אמון.
מצד אחד היא מעריכה את שניהם, מצד שני נמאס לה "להיות גננת", והיא התעייפה מכל העימותים, דבר שעלה הרבה כסף לחברה בעבודה לא יעילה ולא מתואמת.
לאחר 2 פגישות סביב הנושא הזה....החל תהליך של יצירת אמון הדדי, שיחות ברמה אחרת ובחשיפה רגשית עמוקה יותר.
פתאום השניים החלו לדבר אחד עם השני ואפילו למדו לתת מחמאות ולהוקיר תודה!

מי שאמר שאימון אישי ועסקי היא הוצאה של "מותרות" לא יודע על מה הוא שח.
אימון הוא נכס, פעילות חיונית היכן שיש מנהלים, מטרות וצורך ליצור תוצאות תוך פרק זמן קצר.

מאמן פרויקט: תפקיד חשוב למאמן אישי ועסקי

לא תמיד אנשים מבינים עד כמה תהליך אימון אישי ועסקי יכול להיות מגוון ועוצמתי.
מלבד העבודה הפרטנית של מאמן אישיי ועסקי, לדעתי יש עוד תפקיד של מאמן שבעולם הארגוני עוד לא זכה להבין את הפוטנציאל הגדול הטמון בו: "מאמן פרויקט".

מהו "מאמן פרויקט"?
התפקיד לא ידוע אבל הוא מהווה פונקציה שבזכותה ניתן להגיע רחוק ובצורה מוצלחת יותר לדדליינים, הגשת מטרות ופריצות דרך.
מאמן הפרויקט אינו עוסק בניהול הפרויקט- לא ב GANTT, בדיקת לוחות זמנים ובתקציבים.
הוא עוסק בחלק ה"רך" של הפרויקט, אותו חלק שלעיתים רבות מדי לא מתנהל כראוי, וכתוצאה הצוות מאבד את הגיבוש שלו.
מאמן הפרויקט יודע להביא מיקוד לקבוצה של אנשים, ליצור חזון בין אנשים, להבטיח שהתקשורת מתנהלת ברבדים אנושיים ולא פוליטיים, להיות שם בשביל כולם- להזכיר, לבדוק, לשוחח, להעיר.

פרויקט שיש בו מאמן פרויקט שנמצא ברקע הוא יישות חיה, פעילה, ממוקדת.
כמה פעמים נתקלנו בהיהפך? באנשים שלא מתלהבים לעבוד ביחד, להעביר את מה שהם יודעים, שלא ממש נותנים את עצמם ומסתפקים בראש קטן?

מאמן הפרויקט יכול להתניע תהליכי יוזמה ויזמות טוב יותר מכל אחד אחר.

מאמן פרויקט הוא נכס עם ROI שניתן למדוד מהר וברור.

אימון אישי ועיסקי:כולנו יודעים שלעשות שינוי זה קשה...

כולנו יודעים שלעשות שינוי זה קשה ולכן פשוט דוחים, ודוחים, ודוחים עד ש...
הנה מספר רעיונות ששמעתי מקולגה, מאמן עסקי אמריקאי וותיק , ריצ'רד רירדון, על בנושא הקלת ביצוע השינוי:

• תצאו מההנחה שהשנה הקרובה תהיה פי 10 יותר מהנה מהשנה שחלפה (חייבים לצאת מנקודה כלשהי).
• תתוודעו לעובדה שההזדמנות החדשה תצמח ממה שיש לכם כרגע- חבקו אליכם מה שיש לכם כרגע.
• הבינו שעשיית שינוי מחייבת אותנו לוותר על מה שיש לנו על מנת להגיע למה שאנו רוצים. כלומר, אי אפשר לשנות את "x" מבלי לשנות את עצמנו.
• אם עשיתם את אותם הדברים לתקופה של שנתיים או יותר והמצב לא השתנה, הסיכויים הם גבוהים מאוד שעליכם לזרוק לפח את השיטה שבה נקטתם ולמצוא תחליף. Start over!
• השלימו עם מה שלא עובד לפני שהתחליף מגיע.

עכשיו החלק הקשה...

• החליטו מה אתם רוצים.
• תחשבו על 3 שנים בעתיד.
• דאגו שהתחזית לשלוש שנים קדימה תהיה כזאת שתשרה אתכם בהתלהבות, אופטימיות ותשוקה. רמת האנרגיה המנטאלית היא הנקודה המהותית ביותר בלעשות את השינוי בצורה טבעית וקל-לביצוע.
• אם אין אנרגיה חיובית לעתיד, משמע, לא כדאי לשנות... אבל אם יש אנרגיה חיובית לעתיד, קל מאוד לשנות.

הנקודה החשובה:
ברגע שאתם יודעים איפה אתם רוצים להיות בעוד שלוש שנים השינוי יתהווה בשלבים ובסדר הנכון.
כאשר אתם מקבלים את ההחלטה לשינוי ב 100% אז אתם למעשה פותחים את הדלת לשינויים הגדולים, כי אתם עומדים ליד ובתוך התנועה עצמה- והשינוי מתהווה מתוך עצמו.
אבל הדבר החשוב ביותר והדבר שמקל על כל תהליך השינוי: לדעת לאן אתם רוצים להגיע.

חומר למחשבה בערב חג החרות, 2012. חג שמח.

אימון אישי: לטפח את הלמידה לכל החיים

Take the attitude of a student, never be too big to ask questions, never know

too much to learn something new.)Go Mandino)

שמתם לב שאנשים מצליחים לא מפסיקים אף פעם ללמוד?
הם גם יודעים שהידע שלא נמצא בידיהם תמיד גדול בהרבה מזה שיש בידיהם.
הם יודעים שברגע שהפסקו לשאול שאלות, הפסקו ללמוד, הפסקו להתקדם.
הרגע שבו יתחילו לנוח על זרי דפנה הוא הרגע שהתחרות תתחיל להתחזק והם יתחילו ללכת אחורה.

בני אדם הם מטבעם סקרנים וטיפוסים לומדים.
משום מה התרבות שלנו בנתה מסלול שאת הלמידה עושים בהתחלה- בילדות- ולאחר מכן לומדים "אם יש זמן והזדמנות". כמה שזה טעות!

הסטונדט הנצחי חייב לחיות בתוכנו לכל אורך הדרך.
קוראים לזה חכמה ותבונה, ובלעדיהם לא כל-כך שווה כל העסק הזה....

בית תפילה ישראלי: תפילה משמעותית בעידן חילוני

 

בית תפילה ישראלי הוא מקום מיוחד בנוף הישראלי.
בית תפילה הוא גוף מודרני, ישראלי, השואף לתת חוייה רוחנית, תרבותית משמעותית לישראלי החילוני והמסורתי, בעידן שהפער בינו לבין המודל "הדתי" נמצא גדול ומוקצן מתמיד.
בית תפילה עושה דבר שפותח את הלב- הוא קודם כל פותח ופתוח!
התפילות לא דומות לשום דבר אחר שנוף הישראלי: מנגנים במוזיקה בשבת, לפעמים מעבירים תפילות ערב שבת בנמל על חוף הים בתל-אביב, יושבים שם גברים עם כיפות ובלי כיפות, נשים עם טליתות ובלי, לפעמים נכנסים שם אנשים עם כלבים, ולפעמים רואים אנשים שמתפללים בצורה דומה מאוד לכל בית-כנסת אורתודוקסי.
מה שמייחד את הקהילה היא הקבלה, הפלורליזם, השאיפה להביא טקסטים אקטואליים שיתנו השראה לאדם ליד הטקסטים מתוך התפילה המסורתית.
ישנם ניגונים חסידים ליד אלה של עבדים שחורים של עידן אפל בתולדות ארה"ב.
כן, יש שם הרבה חו"ל ליד החילון הישראלי התל-אביבי.

יש גם קהילה.
קהילה שמחבקת אליה אנשים לארוחות שבת, להתנדבות עם "עניי עירך" וגם פליטים סודנים.
יש השתתפות במאבקים חברתיים וגם יצירה של תפילות חדשות ברות- משמעות לחיים בישראל כגון "הבדלה" בין השכול של יום הזיכרון והשמחה של יום העצמאות.
יש יצירתיות, אנושיות, גאוה יהודית בתוך מודעות הומניסטית.

תפילה היא קודם כל השפה של הלב.
זאת שפה שאינה נגמרת בגלל שאדם הפסיק למצוא את עצמו ב"מסגרת על" של זרם, סקטור או מפלגה. תפילה היא חיונית להוויה האנושית שלנו כבני-אדם, כיהודים, כישראלים. מקום מיוחד בלב תל-אביב.

יש תיירות אנושית והיא פותחת את הלב ובונה שלום בעולם

אני מודה: יש לי כמה דימויים שקשה לי איתם, (מה רק כמה? באמת...). אחד הוא של ה "תייר הטמבל"- ה"הוא" שמסתובב בעולם עם בגדי "שיק" מותגים,  איש מבורך- כרס, עם מצלמה יקרה תלוייה על כתפו, מדבר בקולי- קולות, דבריו מלאי-ביקורת, "קיטורים" ותלונות לכל הסובב לו.
ויש כאלה שהיו מוסיפים עוד מילה לדימוי השלילי הזה- "אמריקאי".
כמובן, כמובן, זהו סטריאוטיפ, כי לא כל התיירים הם אמריקאים, לא לכל התיירים יש כרס, ולא לכל התיירים יש מצלמה על הכתף, וכו' וכו'...

אבל, כולכם כבר "ראיתם אותו", נכון? 

כן, הדימוי הזה נפוץ מאוד מאוד, ואתם יודעים מה עוד? יש גם את הצד שני, במיוחד כשמדובר ב"עולם השלישי".

הצד השני שניזון ומתפרנס מה"תייר המכוער", שמת להוציא ממנו עוד קצת כסף בהפקעת מחירים, מכירה אגרסיבית של שרותים מיותרים, "הופעות אתניות מלאכותיות", ולצערי, אפילו גם מגוון עשיר ופתטי של שרותי סקס.
כמובן, לקחתי את הנושא הזה לקצה אבל, שלא נשלה את עצמנו, התיירות המסורתית שהתפתחה בצעדי ענק החל מ 1950 עד היום ושמהווה כ 12% מהתל"ג העולמי, היא מלאת בנקודות שחורת עצומות.
אני מדבר בעיקר על נקודות האלה שהן סוג של "אימפריאליזם חדש".

היכן שהתייר המערבי מגיע לארץ מתפתחת והופך אותה לסוג של גן- שעשועים עבורו, כי שם הכל "כל-כך זול", החל מהלינה והאוכל הטעים במחיר של גרושים, ועד ה"שעשועים האישיים", שגם הם יחסית בגרושים... התייר בוודאי נהנה, וכביכול ה natives גם נהנים מהביזנס, אבל.... מחקרים מעמיקים מראים סיפור קצת אחר וקשה: על קהילות שמפסיקות את חייהם המסורתיים ורצים לשרת את התיירים "בעונה" אבל אחר-כך מאבדות את השגרה הקיומית שלהם;נזק סביבתי מחריד שנעשה לשם ה"קידמה"; היחלשות בתשתית המשפחתית, מוסרית ומסורתית של הקהילה שלפעמים אין לה תקנה.

צריך לזכור את העובדה שבמדינות העניות ביותר תעשיית התיירות היא לפעמים הגדולה ביותר ואף היחידה שמזרימה מטבע חוץ בסכומים ניכרים.
קל להתמכר לשני הצדדים.

בשני העשורים האחרונים יש כבר תנועה כנגד ה"תיירות הנצלנית" והיא צוברת תאוצה, אם כי לא בבת אחת. המונחים הם רבים: eco-tourism, sustainable tourism, pro-poor tourism, community tourism, בין היתר.

על זה אכתוב בנפרד, אבל כאן אני רוצה לספר על עצמי בכמה משפטים בנושא הזה.

זכיתי בחיי לטייל הרבה, עוד היד נטויה להרבה יותר, כאשר הטיול המשמעותי ביותר עבורי היה השנה שביליתי עם עצמי במזרח אסיה עם תרמיל על הגב (שקדם לכמעט 4 שנים נוספות לאחר-מכן בהן גרתי במזרח לא כ"תייר").
הטיול הזה היה החוייה המשמעותית ביותר בחיי, ואינני מגזים פה, כי הוא איפשר לי לראות את עצמי, את חיי ואת העולם באור אחר ומשמעותי ביותר.
פתאום נפקחו עיני לאנשים מכל מיני תרבויות, שפות, דתות, רמות סוציו-אקונומיות שונות, ראיתי כמה שאנו דומים ושונים ביחד.
אף פעם לא ראיתי את עצמי כאתנוצנטרי בהסתכלות שלי, אבל שהסתובבתי בכפרים הקטנים הרבים בסין, הודו ונפאל הבנתי שזה לא בדיוק נכון... גיליתי פעם אחר פעם שגם אני החזקתי בכל מיני פרדיגמות לא נכונות לגבי אנשים.
למדתי כמה שזה קל להיתפס בשיני "סטריאוטיפ מסוים" (כפי שתיארתי לעיל), ולהישאר שם.
גיליתי שרק מתוך היכרות אמיתית עם אנשים מארץ ותרבות אחרת אתה יכול ללמוד על עצמך ממש, על מה שמסתתר לך "מאחורי הדעות" והדיבורים השוטפים והיפים.
אתה לומד גם להעריך את האנושות כמו שהיא, מעבר ללאומיות המוגזמת, הסקטוריאליות המזיקה והגזענות המפחידה.
אתה לומד להעריך אחרים וגם את עצמך.

הסיום?....אין סיום פה, יש רק המשך!
מה שהסתיים לי כעת זה הזמן לכתוב את הפוסט הזה אבל אני רוצה לציין ארגון אחד שאני חבר בו: ארגון סרווס- ארגון בינלאומי עם סניף פעיל בישראל, שחרט על דגלו להגביר אירוח הדדי אצל חברים בכל העולם כאמצעי להגביר את הרעות והשלום בעולם, לפתח סובלנות והבנה הדדית באמצעות יצירת קשר אישי ועמוק בין בני תרבויות ורקע שונים.
ארגון סרווס, כמו מספר ארגונים אחרים פחות וותיקים, מקדם משהו שכה חשוב בעולמנו: הפיכת ה"תיירות" לחוויה אוטנטית, הדדית, מכבדת וראויה.
יש תקוה...

 

אימון אישי ועסקי: יזמות עם ערכים

אחד המרכיבים החשובים ביותר אצלי בעבודתי כמאמן אישי ועסקי הוא לסייע למתאמן לזהות את ערכיו ולבנות סביבם את פריצת הדרך, התכנית המהותית ואת השינוי המיוחל.
אצלי אחד הערכים החשובים הוא להתחבר לסביבה ואנשים שפעילותם נובעת מתוך ערכיהם, ואותם שמים במרכז החדר ולא ב"פינת יחסי הציבור".

בשבוע שעבר נכחתי בכנס נוסף (זה היה השבוע שנתתי לעצמי דרור להשתתף בשני כנסים שהרחיבו את ליבי)- כנס של מרכז השל באוניברסיטת תל- אביב- "כנס מעבר 2012- חוקי המשחק משתנים". זה היה כנס שבו חשפו לראשונה מיזם "הכוורת", רשת חברתית מקיימת המשתמשת במערכת אינטרנטית משולבת שמטרתה לעודד אנשים וארגונים לחלוק ידע ומשאבים, ולתמוך בפיתוח שפה וכלים מיטביים לטיפול יצירתי והוגן בנושאים סביבתיים וחברתיים.

דיברו בכנס הזה אנשים מדהימים:

פרופ. קארל הנריק רוברט, רופא סרטן מוביל במקצועו משוודיה, שעזב את עבודתו  על מנת להקדיש את חייו לפעילות בינלאומיות לקידום נושא הקיימות.
דמות ידועה נוספת היתה פרופ. ברנרד לייטר, כלכלן בלגי עם שם עולמי, שכותב ועוסק בנושא כסף ומטבע קהילתי והקשר בין נושאים אלה לבין נושאים כמו אי שוויון כלכלי, קיימות, אבטלה ועוד.התרשמתי מאולם מלא אנשים, כולם מתחום שונה, רקע שונה, אופי שונה, המוצאים את עצמם בדרך זו או אחרת מקדמים ערך שחשוב להם וגם לנו: שמירת הסביבה והחיים בה, לא רק לחיות את היום אלא לדאוג למחר.

יש אדם נוסף שברצוני להזכיר, שגם הוא היה פעיל בכנס והנחה את אחד הסדנאות, אדם שעובד כבר למעלה מ 13 שנה בתחום הקיימות, שגם הקים את הפרויקט "הרשת הירוקה" בעשרות בתי-ספר.
הרשת ירוקה היא פרויקט של ליווי והנחיה של צוותי בתי ספר בפיתוח תוכניות סביבתיות להקטנת טביעת הרגל האקולוגית של פרטים ושל הקהילה, ופעולות לשיפור איכות הסביבה באזור.
לאדם הזה קוראים דר. דייויד דוניץ, והוא אחי הבכור.
אני גאה באחי, שמקדיש את מרבית כישוריו הרבים לקידום עשייה על פי ערכיו, פעילות התורמת לחשיבה חדשה ועשייה מאומצת לעולם הגיוני, צודק ומאוזן יותר.
אחרי הכל אם לא נהיה כולנו יזמים עם ערכים גם בחיינו, עתידנו לוט בערפל.

שיתוף פעולה: מיזם שיתוף קהילות יהודי-ערבי

השבוע לקחתי את עצמי ליום עיון שאורגן בגבעת חביבה על דבר שנראה לי כל-כך בסיסי אבל, לצערי, הוא ממש יוצא דופן: שיתוף פעולה בפרויקטים "של החיים" בין אנשים שהם יהודים ואנשים שהם ערבים במדינת ישראל.
ממש הדהים אותי  עד כמה שזה לא קורה אצלנו.... פשוט טפשות וחוסר מודעות, לדעתי, במאה ה21 שנושא שיתוף פעולה הוא כה בסיסי לקיום האנושי.
(ראו הרצאת TED בנושא "The New Power of Collaboration").

 הפרויקט שרץ כבר כ 18 חודש, מניח את כל הפוליטיות המובילות לשום מקום לאנשים אחרים (שלא ברור לי מה הם באמת עושים בעניין הזה, אבל זה כבר נושא אחר...), ומתרכז בשני יישובים שכנים- פרדס-חנה-כרכור וכפר קרע- ובפעילות כמו "נשים מבשלות שלום", ערבי בישול משותפים; תיאטרון נוער משותף, פעילות לאיכות הסביבה וחוג וידיאו לתיעוד החיים לגיל השלישי- איזה יופי!

מתוך תיאור המיזם באתר של גבעת חביבה:

" הקהילות היהודיות והערביות חיות זו לצד זו בלא קשר הדדי ובחוסר יכולת לפעול למען קידום אינטרסים משותפים של התושבים בשני המגזרים.
לאורך השנים, נטמעה בחברה הישראלית גישה של פירוד, שלא לומר עימות, בין  שני המיגזרים.
מסיבה זו, נושא של עבודה ופעילות משותפת כמעט שאינו קיים בסדר היום הציבורי של החברה הישראלית (ערבית ויהודית כאחד).
מצב זה מוביל לקוטביות ועוינות בין שתי החברות. נוסף לכך, כל קהילה מתגוררת באיזור גיאוגרפי נבדל, אפילו בערים המעורבות.
על אף קשרי עבודה ועסקים, יחסי היכרות אישיים ושיח הדדי, כמעט שאינם קיימים..

מיזם "קהילות בשיתוף", ביוזמת מרכז גבעת חביבה, מציג את הרעיון של שאיפה לחוסן חברתי ע"י מעורבות כל תושביה: ברצונם, יכולתם והמוכנות שלהם לתרום ולפעול למען רווחת החברה בנושאי כלכלה, חינוך, בריאות, תרבות וסולידריות חברתית.

המיזם פועל למען שכנות טובה, וקשר בין התושבים. הוא מאתגר את שתי הקהילות למען יצירת מרקם חיים משותפים במישור האזרחי, ואמור להציג מודל חינוכי אשר יפעל ברחבי הארץ במקומות בהם קיימים שסעים לאומיים ותרבותיים הגורמים חיכוך, אלימות וסבל לכל התושבים.

השותפות הראשונה הפועלת כבר בפרדס חנה, כרכור וכפר קרע, מתאפשרת הודות לנכנותם של ראשי המועצות לפעול לקראת היעדים המוגדרים ולאפשר את הפעלת היוזמה של מרכז גבעת חביבה, בהסתמך על נסיונו רב-השנים בפרוייקטים של שיתוף פעולה ערבי-יהודי.

חשוב לטעת את האמונה במודל, ע"י קירוב הקהילות זו לזו. הדרך לכך עוברת בהפעלת היחידה המשפחתית המשותפת, שהיה הינה אבן היסוד לבניית עתיד של תקוה ופעילות חינוכית.  אם נדע להפנות את תשומת לב המשפחה ולהפעלת פרטיה בקרב החברה ולמענה, נאפשר את השינוי לקראת שיתוף פעולה מבורך בין הקהילות הערביות והיהודיות במדינה."

 ואני אומר- כל הכבוד!! הלוואי שדברים כאלה פשוטים- שמסתבר אינם פשוטים כלל- יהפכו כל-כך ברורים שאף אחד לא יחשוב לכתוב פוסט כמו שאני עושה כרגע.

העניין כל-כך ברור, ממש לא מתוחכם.
החיים בעצם מורכבים מהרבה מהדברים ה"קטנים" האלה, שביחד שעושים לנו את כל החיים.