האויב מספר אחד של שינוי בקריירה: הפחד!

יש לנו אויבים, ולרוב הם יושבים לנו עמוק בתוך בדבר הזה שיש לנו בין הכתפיים.
הפחד, חברים, הוא האויב הגדול ביותר, והוא יהיה איתנו לכל אורך הדרך כשמדובר בשינוי קריירה.
ביסודו הוא מקום טוב- אינסטינקט מולד להתריע מאיומים, תקיפות וסיכונים שהיו מנת חלקנו בג'ונגל.
גם היום טוב שיהיה איתנו הפחד, יש לו מעלות, אבל, לא יודע מה הסיפור שלכם, אבל אני מזמן לא גר בג'ונגל...

מה עושים עם הפחד? הלוואי שהיתה לי תשובה כזאת מהמותן, הייתי ישר חודר לשוק של מיליארדים וקונה לי את הנופש ללא הגבלה לניו זילנד...., הרי כולנו מחפשים למצוא פתרונות שנוכל לא לפחד.
אבל המציאות, אתם יודעים, היא לא בדיוק כך...

אז מה כן?
ברצוני להביא "רשימת מכולת ספונטנית" בכותרות, אלמנטים שייכנסו ל"תיק נגד פחדי"- רשאי תיבות –"ת.נ.פ."- ו"רק" צריך להתעמק קצת (הרבה...) על מנת להתאים את זה לנו, ולצאת לדרך:

•  אמונה בעצמך
• חקירה לתוך עצמך
• תכנית התנעה, פשוטה
• תמיכה, תמיכה, תמיכה
• השראה
• משהו\מישהו חיצוני שישקף לכם את כל הפחדים שיצוצו בדרך (והם יצוצו!), וירים אתכם כשתפלו (ותהיו מוכנים ליפול קצת...).
• מחשבון לספור מה שיש ומה שאין...
• חיפוש דוגמאות ומנטורים (להתחיל בגוגל)
• עוד פעם תכנית- הפעם יותר מדויקת
• ללמוד כל הזמן
• לרתום אחרים, מעגלים שונים
• לכתוב, לתעד, לא להשאיר רק בראש
• עוד פעם תמיכה, תמיכה, תמיכה

·         ועל יעדים כבר דברנו?

כלל מאוד פשוט אבל חזק "חבל אל הזמן"- To Begin, Begin!!

"What saves a man is to take a step…and then another step." Antoine de Saint-Exupery

קדימה- מתי יוצאים לדרך כבר?

אימון אישי ועיסקי: שינוי קריירה? למה? מה אני יכול כבר לעשות?

אם אתם מצפים שאני אענה לכם על שאלה הזאת, אז אני מצטער לאכזב אתכם- זה לא יבוא ממני.
חבר'ה זה עבודה, מתחיל עם התשוקה, בדיקת המחויבות וקצת אומץ.
רק כדי לסבר את האוזן, הנה מספר דוגמאות בכותרות, כולן אמיתיות, תנו רק ל"צלילים לנגן בראש" ואז לראות מה יכול לצוץ משם:

·         מנתחת מערכות תוכנה הופכת להיות "שוקולוטארית"- ייצור, שווק ומכירה.

·         מנהלת תוכנה....פותחת חוות סוסים.

·         מנהלת שווק....בעלת מרכז יין.

·         מנהלת משאבי אנוש....יצרנית של מותג בתחום הסבונים.

·         מהנדס מצטיין....לעסק המבוסס על כתיבת מוזיקה.

·         אדריכל ופקח אויר....פותחים עסק בתחום הקונדיטוריה.

·         פקידה במשרד....ניהול בתי אבות.

·         עובדת ממשלתית...תיירות רפואית.

·         איש מכירות בהיי-טק....מדקר סיני ורפואה משלימה.

·         אנשים הגיעו מתחומי הרפואה, ההי-טק....למקצועות של עיצוב וניהול אירועים.

·         מתקשורת שווקית....לקומדיה ובידור בארגונים.

ועוד, ועוד, ועוד...

קל? לא.
מיידי? גם-כן, לא.

אבל הכל מתחיל בהחלטה להתקדם, לשנות, לבוא בדיאלוג עם הקול הפנימי... להתחיל ולא להפסיק.
כמו שאמר פעם חכם סיני: "זה לא חשוב כמה זמן זה לוקח, מה שחשוב הוא שלא מפסיקים".

אז,מה אתה היית מוכן להיות ולעשות בחייך על פי הקול הפנימי?...

שינוי קריירה באמצע החיים : גם אצל ענקי ההיסטוריה האנושית

שינויים ייזומים ב"קריירה" באמצע החיים אינם מנת חלקם של בודדים בלבד, ולא רק למפוטרים, גמלאים ומחפשי- הדרך הנצחיים.
בעידן שלנו, שינויים בקריירה מעין אלה הם הנורמה, כאשר בזמנים האלה מי שלא מוכן לסיכוי שיעבור שינויי קריירה- ועל פי מחקרים לרבים זה יהיה אפילו 3-5 פעמים בחייהם!- שיעצור רק ויבדוק את עצמו.
הדחקה? פחד? תרדמת מקצועית? מה שלא יהיה, "שינוי זה כאן", ואם לא כאן אז הנה הוא בא, מסביב לפינה, בבקשה לפקוח עיניים טוב טוב...

אישית, תמיד שאבתי השראה מענקי ההיסטוריה ש"עשו את זה".
בשבילי, הגדולים באמת נמצאים בתחום ה"מנהיגות האותנטית", נקרא לזה, הדמויות שעליהן גדלו יותר מחצי עולם.
אילו היה לזה שם הייתי מכנה אותם "מעצבי הקול הפנימי" כי השפעתם אינה ניתנת למדידה.
ולכל אחד מהם היו נקודות מבחן בחייהם, אותן נקודות שעצבו להם את ה"קריאה לשינוי"- ה- calling- והשאר...השאר זאת הסטוריה, חברים...

• משה רבנו, (כן משה שלנו, שלנו), לפי המסורת, היה בן 40 שנקרא לעשות "שינוי קריירה באמצע החיים". האיש העברי הזה, שנמצא על גדות הנילוס וגדל כנסיך באימפריית פרעה במצרים, לא יכול היה לסבול את המראה של "איש מצרי מכה איש עברי", ההתאכזרות כלפי החלש העביר אותו על דעתו.
  מכה אחת רצינית של משה סיימה את חייו של אותו מכה מצרי, ובאופן לא מתוכנן, המכה התחילה "קריירה" חדשה למשה: הוא נאלץ לברוח ממצרים למדבר...וההמשך ידוע לכולנו: יציאת מצרים, מתן תורה, ארץ ישראל, ופרויקט שרק מתפתח עם השנים (לאן בדיוק לא תמיד יודעים, אבל זה כבר בפוסט אחר אולי...).
• בערך לפני 2500 שנה, מעניין לזהות שסיפור עם ריח דומה התנהל בצפון הודו.
  סידהרטה גאוטמה, בן של מלך הינדי, גדל בבית מלוכה רחוק ומבודד מההמונים בחוץ.
  אביו לא רצה שבנו יתוודע לסבל האנושי "בחוץ", ושלא יעסוק בכל הדברים הרוחניים האלה העלולים להסיתו מהתפתחותו המקצועית כמלך בעתיד (בקיצור, היה קצת פולני, רצה שלבן יהיה מקצוע ולא כל ה"שטויות האלה"...). נו, קשה לנו לבקר אבא שרוצה לפנק את הבן שלו, עם מיטב החוגים והמורים הפרטיים בשכונה האליטיסטית, נכון?
  לא רק זה בלבד,אבל במיטב המסורת ההינדית המלך שידך לבנו אישה, היתה חתונה ואפילו ילד. בסופו של דבר לא כל-כך הלך לאבא הזה, כי בגיל 29  בנו גאוטמה, עזב את המלוכה, את אשתו ובנו ויצא לחיפוש רוחני של שנים למצוא את ההארה.
  בדרך חקר, התנסה, גילה ולימד אלפים לדרך חדשה, דרך ה"דהרמה", והיום מדינות שלמות ויותר מחמש מאות מליוני איש חיים על פי העקרונות שהוא למד ולימד.
• ובעידן המודרני, מי לא שמע על מהטמה גנדי, אולי ההודי המפורסם ביותר בהיסטוריה, ואני מסב את תשומת לבכם שיש יותר מ 1.2 מיליארד הודים בהודו בלבד היום (ומי יודע כמה מהנדסים הודים נמנים על עמודי התווך של Silicon Valley האמריקאית).
  גנדי שהיה המנהיג הגדול שהשפיע יותר מכולם על יציאתה של בריטניה מהודו אחרי יותר מ 300 שנה של כיבוש ושליטה, היה בהכשרתו עו"ד בינוני, תלמיד לא מבריק, קטן גוף, ביישן ודי תפרן.
  רק בגיל 30 + נפל לגנדי האסימון, בהיותו הודי, תושב דרום אפריקה.
  רק לאחר שנזרק מקרון רכבת שהיתה שמורה ללבנים, שהותקף על ידי נהג מונית בסירובו לפנות את מקומו לאדם לבן, ושהוצא מבית- המשפט באמצע הליך משפטי בשל סירובו להתלבש בסגנון מערבי ולא הודי, הוא הבין את ייעודו.
  ייעודו כמובן היה להקשיב לקולו הפנימי ולעמוד כנגד אי-צדק חברתי, להתנגד בדרך לא אלימה לגזענות ושנאה.

נכון, שרובנו לא חיים במגרשים של החבר'ה האלה, ענקי ההיסטוריה, אבל  לפחות דבר אחד משותף להם ולנו, והוא הדבר החשוב ביותר: קול הפנימי. הוא נמצא שם, אצל כולנו. צריך רק ללמוד להקשיב לפעמונים כשהם מצלצלים....

כשהסיפור שלי נוגע בסיפור שלך

תמיד ידעתי שיום אחד הסיפורים האלה יצאו החוצה לעולם.
הרי זהו ייעודו של כל סיפור, לא?
סיפור שלא סופר הוא כמו מתנה שלא ניתנה ואוכל שלא נאכל.
רק לא תיארתי לעצמי שכך יצאו הסיפורים הבולטים שהרכיבו את חיפושי חיי: על במה, כמופע  סיפורים של 70 דקות , באולם מלא עם 70 אנשים, שני צלמים והרבה התרגשות.
למרות שאת הסיפורים האלה סיפרתי מאות פעמים בשיחות בארבע עיניים, ליד שולחן השבת, בחיק הטבע או בנסיעה למקום זה או אחר, ברגע שהסיפורים כבר יצאו החוצה מעל הבמה ברעננה, ידעתי שקרה משהו, וחיי כבר לא יחזרו להיות בדיוק כמו שהיו קודם לכן...

ב- 19.1.2012  היתה ההשקה של מופע הסיפורים האישים שלי, "תגיד, מי אתה?" – מאז החיוך לא יורד מעל פני, וההתרגשות מסרבת לעזוב אותי לנפשי.
אני מאמין שכולנו אוהבים לשמוע בחיינו את סוג הדברים שכתבו ואמרו לי לאחר המופע- על ההנאה, הצחוק, ההתרגשות, ההתפעלות, ההערכה, ההשפעה וההזדהות....Wow, mama mia, למה אין בנק שניתן לאחסן בו פרגון כזה בקילו לשימושים עתידיים?
נדמה לי שאחרי השבוע הזה של פרגון אדיר ותשבחות מקיר לקיר, יכולתי ליצור לי ריבית יפה לצרכים עתידיים.
כולנו צריכים את זה לעתיד, לא פחות מהתשואה "ההיא" שנמצאת יותר בתודעתנו.

התחושה היא נפלאה, התובנות מעודדות, צריך להנות ולהתרפק על הרגע... אבל... כמאמן אישי וותיק ידעתי לזהות אותו עומד שם  ממש בפינה, רק כמה שעות אחרי, אותו חבר ידוע...הרי קוראים לו "פחד מהצלחה", ומאחוריו, מוסתר ומסתתר אחיו הגדול, "פחד מכישלון", שני החברה האלה הדוחפים את אפם לכל הצלחה, הגשמה ושמחה.
כמאמן אני רואה את זה כל יום, ידעתי שמסתובבים הרבה סנדלרים יחפים בחוץ, אז מיד בדקתי את הנעליים לבדוק עד כמה השתפשפו ואם לא נפתח חור קטן שלא נראה...

מתוך המשוב הרב שקבלתי, התחלתי לקבל תגובות שחלחלו בי עמוק במיוחד, מילים מעין אלה "חשבתי על הסיפורים שלך ימים שלמים אחר-כך....לקח אותי עמוק –עמוק לתוך עצמי...דברתי על זה עם בעלי שעות למחרת", ועוד אחרים... אז ידעתי!
ידעתי שהצלחתי במשימה זו בחיי, שמעבר לצחוקים שהם כל-כך חשובים ומהותיים בחיי, הצלחתי להעביר את המסר שמתחת, הרי הוא המסר שלא תמיד ברור גם לי, הדבר שעומד מאחורי ומתחת לחיפושים, לנדודים ולשבירת הפרדיגמות השונות. הדבר שהביא אותי לעיסוק המבורך שלי היום, הסיפור מאחורי כל הסיפורים: שאת הקול הפנימי יש למצוא, לשמר, לטפח ועליו להגן מכל צרה ופיתוי שבדרך.

כך קרה כשהסיפורים שלי נגעו בסיפורים של אחרים.

דרכי הסיפור בעולמנו הן רבות: מי במילה הכתובה, ומי על במה; מי באבן ומי בציור; מי בתנועה ומי בצליל.
מי בקריאה גדולה ומי בשתיקה הרועמת.
הסיפורים מועברים בנתינה, באהבה, באומץ ובדוגמה - דרכים רבות יש לו לסיפור.

כל אחד והסיפור שלו- אמר ושר את זה יפה, שלמה ארצי.

הברק בעיניים והפוטנציאל שבדרך!

בשבוע שעבר קמה קבוצת מאסטרמיינד מיוחדת במינה,Ethiopian Business Success Mastermind , כולם חבר'ה בגילאים 30-50, יהודים אתיופיים העובדים במקצועות הניהול, עסקים ומקצועות חופשיים.

קשה לי לתאר עד כמה הייתי מאושר להיות זה שמוביל ומנחה אותם- זה היה משהו בברק בעיניים שראיתי אצל חלק מהם, הפתיחות לקבל, הצמא ללמוד ולנצל פוטנציאל.

אני מכיר את זה מעצמי: כשאני "ננעל על משהו" הוא כובש אותי, מעסיק ומעצים אותי, וכל העולם כאילו רץ לכוון שלי לסייע לי להתקדם.

ראיתי את הברק בעיניים, הם "דברו" אלי, כאילו שאמרו לי, "יאללה, חיכיתי לזה, תן לי עוד, תפעיל אותי, תכוון אותי, תפגיש אותי עם "עצמי החזק"!"

כמובן, לא צריך להיות יהודי אתיופי על מנת להיות במקום הזה, אבל במקרה הזה, זה היה הקהל וזאת היתה האנרגיה.
עם חברים כאלה אפשר להגיע רחוק ועמוק....כי הברק בעיניים הוא בין המנועים העוצמתיים שאני מכיר בעולם....
קדימה!!
רק התחלנו!!!

הזוית, שימו לב לזוית...

בשבוע שעבר העברתי מצגת של 7 דקות בקבוצת הנטוורקינג שלי על עבודתי כמאמן.
רציתי הפעם להשתמש במטאפורה בעולם קצת אחר, אמנות הלחימה אייקידו, שאותה למדתי ביפן בצורה מאוד אינטנסיבית עד קבלת חגורה השחורה שלי.
אומנות הלחימה הזו מאוד קרובה לליבי, על אף העובדה שאינני מתאמן בה כבר שנים ארוכות – יש בה עקרונות שהפנמתי עמוק בתוכי (אני עדיין מוצא שאני "חולם באייקידו").
אייקידו היא אומנת לחימה שאינה תחרותית (לא ספורט), מדגישה את אי- ההתנגדות לכח, יצירת אופציות לכל מצב, גמישות, וויתור למען נטרול, תנועה זורמת, תפישה של איחוד נשימה, תזוזה נכונה ושילוב אנרגיות.

נקודה יפה באייקידו, אחת מיני רבות, היא הדגש על זוית הגוף והאיברים בביצוע התרגול.
הדגמתי טכניקה של יציאה מאחיזה חזקה של היריב רק על ידי תזוזה קטנטנה של זוית היד.
טכניקה שונה היא תזוזת הגוף ימינה על מנת לנטרל כוח פורץ, ונקודה נוספת היתה לקיחת צד אחורה והורדת היד מטה לנטרל תקיפה של היריב.

בכל אלה מתקיים עיקרון בסיס אחד מהותי: הזוית.
כאשר מפתחים זוית חדשה, יש תוצאה חדשה.
זוית חדשה פותחת אופציה שלא היתה קודם לכן.....והתוצאה משתנה!

האם יש מישהו שלא הבין את המטאפורה?
על ידי שינוי הזוית, רואים אחרת, חווים אחרת, מביאים תוצאות אחרות...כמו בעסקים, בקריירה ובחיים.

הכה בברזל כאשר הוא חם....על בשלות ותוצאות

שומעים את זה המון: "הוא עוד לא מוכן", "אני עוד מתלבט", "זה עוד לא הבשיל"....אז, חבר'ה, אני רוצה להגיש משהו לכל השפים שמבשלים כל היום: הסתכלו טוב טוב בראי, ייתכן ואתם עובדים על עצמכם, וזה עלול לעלות לכם ביוקר!
לעולם לא יהיה זמן טוב יותר לטפל במה שחשוב מאשר כאן ועכשיו....י
יתכן וכל השאר נכנס ל"מגדל התרוצים", שם מצטברות התנגדויות עוד מימים ימימה.

העובדה היא שהברזל הוא חם כאשר אתה מרגיש שזהו הזמן לטפל, להזיז, לשנות, וכשמכים אז התוצאות עפות עד לשמיים!
אני נזכר במנכ"ל של חברה משפחתית שדגר, דגר, דגר על בעיותיו, התחיל להיות חולה ומדוכא, עד שהגיע אלי, ותוך 2-3 מפגשים של אימון אישי ועיסקי המציאות התחיל להשתנות מקצה לקצה....
והעוצמה נמשכה עוד זמן רב אחר-כך- אדם אחר, חברה אחרת...

ואני נזכר באישה ש"כאילו" רצתה שינוי בקריירה, אבל לקחה 3 שנים שבהן לא זזו דברים כלל עד שהגיעה אלי לאימון אישי ו....תוך חודשיים הדבר השתנה לטובה, והיום היא בקושי זוכרת את אותם הימים.

קסם? יכולות על-אנושיות? מה זה השטויות האלה!

חברים,כשהפרי בשל על העל העץ צריך להוריד אותו, אחרת הוא נרקב נופל לאדמה והלך לך- לא מסר מעורפל מדי, נכון?

התחילו להשתמש בברזל... וצאו כבר מהבישולים במטבח!

כמה אתה באמת מאמין במה שאתה אומר?

אנו בעידן של עודף מילים, דברת ללא סוף, בכל מיני אמצעים...האם אנחנו מאמינים במה שאנו אומרים? בנקודה הזאת אני לא אחטא ואוסיף מילים אבל אביא סיפור קצרצר שמשקף את זה טוב מכל דבר יותר:

The story goes:
Upon completing a highly dangerous tightrope walk over Niagara Falls in appalling wind and rain, 'The Great Zumbrati' was met by an enthusiastic supporter, who urged him to make a return trip, this time pushing a wheelbarrow, which the spectator had thoughtfully brought along.

The Great Zumbrati was reluctant, given the terrible conditions, but the supporter pressed him, "You can do it - I know you can," he urged.

"You really believe I can do it?" asked Zumbrati.

"Yes - definitely - you can do it." the supporter gushed.

"Okay," said Zumbrati, "Get in the wheelbarrow..."

מיד לאחר הליכה מסוכנת על חבל דק מאוד מעל מפלי הניאגרה כשמסביב רוח חזקה וגשם זלעפות, פגש זומברטי הגדול תומך נלהב, אשר הפציר בו לעשות את ההליכה חזרה, הפעם כשהוא דוחף מריצה, שהצופה הביא איתו.

זומברטי הגדול לא רצה, בהתחשב בתנאים נוראים, אבל האוהד לחץ עליו, "אתה יכול לעשות את זה - אני יודע שאתה יכול", קרא.

"אתה באמת מאמין שאני יכול לעשות את זה?" שאל זומברטי.

"כן - בהחלט - אתה יכול לעשות את זה." האוהד ענה.
"בסדר," אמר זומברטי, "כנס למריצה ..."

רשימות To Do List יש דרך טובה יותר...

אני חושב שרובנו עושים את זה בדרך זו או אחרת:
כותבים רשימות ארוכות לגבי מה עלינו לעשות ביום הבא אלינו לטובה ובכך אנו מאמינים שמיקדנו את עצמנו להיות יעילים.
נכון?
אז זהו, שזה ממש לא נכון, כי כפי שרובנו יודעים, הרשימות האלה נוטות להתארך, להצטבר, להיות מועברות מיום אחד לשני, ומה שבאמת קורה הוא שאנו לא ממש מתייעלים בניהול הזמן ורק מעמיסים מסרים שליליים פנימה לתוך עצמנו, "אני לא מתקדם/ת...אני נקרע/ת...אין לי זמן לשום דבר".

מאמר קטן ונחמד מ Harvard Business Review-On-Line מדבר על הנושא וממליץ להכניס לעניים את ה"לוח החי".
במקום לעשות רשימות של כמה מילים שנוטות להתארך, עושים חלוקה לפי מידת הדחיפות, וההערכה לגבי כמה זמן כל דבר יקח, ואז משבצים ליומן לפי הזמן הדרוש והדחיפות הרצויה....ועומדים בזה!
עכשיו, אגיד לכם איפה הקושי הגדול, ואיפה הרבה נופלים בדרך, וזאת על סמך ניסיון עם עשרות מתאמנים ועם עצמי במשך הרבה שנים: הערכת הזמן!
יש לנו קושי אמיתי להעריך זמן של מטלות, אבל, מצד שני, ככל שנעשה את זה יותר, נהיה טובים יותר בזה. אין תחליף למיומנות של הערכת זמן, זה האלף-בית של כל ניהול, הנתיב הקריטי להישרדות של כל עצמאי.
והדבר נכון במובן רחב יותר: כשנדע להעריך את הזמן של משימות טוב יותר, יעריכו אותנו יותר ואנו נלמד להעריך את זמן שלנו יותר, והוא הוא משאב נחוץ לנו ביותר בחיים!