יום שבת, 31 בדצמבר 2011

אימון אישי ועיסקי: עצמאי- למד איך לדרוש את הכסף המגיע לך!


אחת התופעות השכיחות שאני מוצא אצל הרבה מאוד מלקוחותי ה"עצמאים החדשים", היא הקושי לבקש, להתעקש ולגבות את התשלום ההולם לשרותיהם. בעיקר אני רואה את זה אצל אלה שהגיעו לקריירה שנייה בגיל מבוגר יותר בחייהם (סביבות ה 40- 50, זה הגיל הנפוץ), היו שכירים קודם לכן (לרוב גם בכירים), והיום הם פתאום לבד וצריכים לשיר שיר אחר על מנת להצליח בעיסוקם.

 יש כאן מעבר לא פשוט, בין מצב שדואגים לך, מדברים ומשווקים בשבילך, מביאים לך את הלקוחות ולפעמים גם סוגרים איתם את החוזים, לבין מצב שאתה חייב לקום לדבר, לכתוב, לקדם ולעשות מעקב בעצמך.
מה קרה לפתגם, "יהללוך זר ולא פיך"!??
הקושי הגדול ביותר נמצא אולי דווקא במקצועות הסיוע למיניהם- טיפול, אימון, חינוך, בין היתר.
ראיתי לקוחות שהמצב הזה מעמיד אותם במצבי מתח נוראיים.

אז מה עושים? הנה מספר מחשבות, לא מתכונים שכה אוהבים לחלק באינטרנט ולדעתי לא שווים יותר מדי, אבל מחשבות שאולי יסייעו לבנות את הכח הפנימי הדרוש שיפתח את המיומנות הנדרשת:

1.    התרכזו בערך שהלקוח מקבל, אל תתקעו יותר מדי במחיר- הרי הלקוח קונה ערך גדול מאוד מכם ושם הוא באמת צריך להסתכל.

2.    בדקו עם עצמכם: אילו פרדיגמות יש לכם בענין הכסף?
לפני שתוכלו להתגבר על התנגדות של לקוח צריך קודם כל לעשות שלום עם ההתנגדות הפנימית שלכם, אם יש.

3.    תנו ללקוח כמה טעימות שלכם במחירים נמוכים או אפילו חינם (מאמר, התכתבות קצרה, שיחה קצרה), משהו של ערך מוסף שיוכל להרגיש את האיכות שלכם מבלי להתחייב יותר מדי מראש (אנשים בדרך כלל שונאים סיכון!).

4.    בנו תכניות שונות עם עלויות שונות היכן שמתאים, לא כל לקוח יכול להרשות לעצמו כל דבר, חבל להפסיד.

5.    קחו מספר מפגשים עם מאמן אישי ועסקי- או יועץ עסקי, אם זה רלוונטי, ותרגלו את השיחה שלכם, לשמוע את עצמכם מדברים את המילים ומקבלים פידבק ואתגרים בצד השני.
אין כמו תרגול!

6.    גם פה אין מה לעשות, צריך לצאת מאזור הנוחות, לאמץ שרירים חדשים, לא חשוב כמה זה יכאב בהתחלה - אלו כלים לחיים ולא רק לעסקים, וככל שתעשו יותר תמצאו יותר טוב את הנקודות החלשות והחזקות, ובכך תלמדו מה ואיך לשפר.

7.    פספסתם קצת? לא נורא, הדרך לא באינסטנט אבל הכוון הוא נכון!

זכרו: אנשים קונים ערך ולא מחיר, ואתם מלאי ערך!!





 

יום שישי, 30 בדצמבר 2011

כשהמסטרמיינד מוריד מחסומים ופורץ דרכים


חברים, אין הרבה מקומות האלה, ואם יש פה ושם, לא תמיד הם מסוגלים להפיק את מה שהמסטר-מיינד במודל Dunetzmasterminds מייצר כל פעם מחדש.
מתי פעם אחרונה חווית 4-18 מוחות שוuים "עובדים בשבילך" במרוכז, 30 דקות, אתה במרכז, כולם בשבילך, כל מיליארדי תאי המוח של כל משתתפי הקבוצה (חברים ואורחים)- כולם בשם בשבילך!
דוגמאות?
יש המון, אביא שלוש ואז תכפילו כמה וכמה פעמים ותתחילו להבין את העוצמה שנוצרת על ציר הזמן:
  • איש עסקים מתעשייה מסורתית, התחיל להשתעמם מהעסק המשפחתי ורצה לפרוץ החוצה עם רעיונות- אבל מה? מי? כמה? איך? הוא שיתף את הקבוצה בהצעה להשקעה שקבל ושקל.
    תוך 30 דקות קבל 10 חוות דעת, 5 לידים חדשים, 2 הצעות לסייע לו בהערכת שווי והזמנה לבקר בעסק של אחד הנוכחים לשיחה יותר מעמיקה-הכל מתוך הקשבה, חשיבה חיובית, רצון לתמוך- חברים, יש הרבה מקומות כאלה?
  • איש בעל יכולת כלכלית מעל הממוצע התלבט קשות: "הבית שלי ישן, דרוש שיפוץ, מציעים לי להרוס את הכל ולבנות מחדש, אבל זה יכניס אותי להלוואות ארוכת טווח, אני לא אדם צעיר ולא רגיל לכאלה חובות.
    לוחצים מכל הכוונים, לכל אחד אינטרס אחר- מה לעשות?"...
    עד סוף השיתוף הוא הבין שיש לו 2 מחסומים: אחד כספי והשני רגשי.
    הוא קבל טיפים וזוויות, אני הנחתי אותו "לבדוק עם עצמו היכן זה פוגש אותו", מטפלת אחת הציעה לו ייעוץ לקבלת החלטות ואשת נדל"ן קבעה איתו פגישה "לחשוב ביחד".
    כעבר כמה שבועות הוא קבל החלטה- להרוס ולקחת הלוואות- הוא דאג לעדכן את כולנו, " ללא המסטרמיינד, והנחייתו של רוני, עוד הייתי תקוע באותו מחסום בקבלת החלטות".
  • איש היי-טק בכיר, מעל גיל 50, "קבל בעיטה" מהחברה שבה עבד ומצא את עצמו, לראשונה בחייו, ללא עבודה וללא ביטחון לאן להתקדם.
    מצליחן בעברו ובנשמתו, הניסיון שלו היה מוגבל בלהיות "בכיר כשכיר", וכעת שקל, בדחילו וברחימו, לעבור להיות עצמאי (רק המחשבה הזאת גרמה לו לחשוש....).
    קבוצת המאסטרמיינד הרימה את הכפפה: בתוך 30 דקות היתה לו הגדרה חדשה של "יועץ", כמה כוונים לפלחי שוק וכמה אנשים שישמחו להפנותו הלאה....
    תגידו, כמה מקומות כאלה קיימים, כאשר כל זה נעשה באוירה של תמיכה, פרגון, הקשבה ומתוך רצון לעזור....
    קסם המאסטרמיינד הוא לא רק בתמיכה שלו, ולא בידע המצטבר, אלה בשילוב של שניהם במסגרת איכותית ואמיתית.

יום חמישי, 29 בדצמבר 2011

תגיד, מי אתה


המאסטרמיינד במודל Dunetzmasterminds: היכן שהחומר פוגש את הרוח


אולי זה האנשים, אולי זאת העובדה שנפגשים רק פעם בחודש או אולי זה השילוב המנצח שהצליח להתהוות בין הקבוצה, המנחה\המוביל (אני), התכנים והעומקים השונים שאליהם מגיעים כל פעם מחדש, ואולי זה כולם ביחד, אבל מה שבטוח- זה עובד וקולע למטרה, המאסטרמינד לא מפסיק להפתיע אותי, ואני הוא הממציא של הקונפיגורציה הזאת!
לדוגמא, ניקח מפגש אחד האחרון של הקבוצה הוותיקה.
שילבנו שיתוף אישי עסקי אחד לתכנית שכללה, במעבר חד, סרטים ודיונים על "המוות כמורה לחיים".
בחלק הראשון, הקבוצה תרמה לאותו איש עסקים שחפץ להתייעץ לגבי מודלים עסקיים עם עובדים פרי-לנסרים, אנשי מכירות, וכל מיני סוגיות מעולמו של איש עסקים מן היישוב.
דבר כביכול סטנדרטי, אבל מה לעשות, ברגע שאתה פותח סוגיה "שגרתית" כזאת בפני 18 אנשים מנוסים אחרים אתה מקבל תפזורת גדולה של זוויות וטיפים, בין אם תאהב אותם ובין אם לא....
זאת זכות גדולה לעמוד (במקרה שלנו זה לשבת...) מול קהל כזה גדול ולרתום אל כל המוחות עבורך.
ואז הגיע החלק השני.
החלק שבו הזמנו את הנושא המפחיד ביותר לתוך הדיון של ה"מעגל העסקי" שלנו- המוות.
ומה ראינו? ראינו שמהחומר הלכנו ישר לרוח, וכל הדרך ביניהם ישנן מחשבות עמוקות, דאגות, שאיפות למשמעות, שאלות על "מה תרומת מה", תהיות מהו באמת חשוב לי, בין היתר. ראינו שאותו איש העסקים או מנהל שמדבר על אחוזים, מניות, פלח שוק, וכדומה, יכול בשנייה לעבור פנימה ולשתף אחרים (בזכות האוירה המיוחדת) בנושא שאנו כה נוטים להדחיקו.
ואז קורה הקסם היפה ביותר: החוויה של האחד נוגעת בחוייה של השני והשלישי, ובכך ה"שילוב המוחות" לוקח אותנו עמוק יותר לשאלות שתמיד נמצאות שם אבל לא כל-כך רצינו לגעת...
ומה הפלא שאחר-כך "עולים לקרקע" ומתמודדים עם שאלות של חומרנות, לקחת פסק זמן, להגשים חלומות ולהגיד "תודה" על כל מה שיש לנו.
המאסטר מיינד הינו עוצמתי בדרך מתעתעת: הוא נראה "שכלי" אפילו "שטחי" לאדם המעיף מבט חטוף מהצד, או אפילו קורא את המילים האלה....אך, שלא תטעו, מים שקטים חודרים עמוק, ולפעמים אמירה קצרה אחת במקום הנכון ובאוירה הנכונה יכולה לעשות מה שחודשים ארוכים של "חפירות טיפוליות" לא מסוגלות.

או במילים של חבר חדש בקבוצה:
"אני אמנם צעיר במשפחה, אבל כל פעם מחדש מופתע ללמוד כמה עוצמתי יכול להיות ערב שכזה! "


יום רביעי, 28 בדצמבר 2011

היין והיאנג של אימון אישי ועסקי


בפילוסופיה הסינית העתיקה חילקו את כוחות העולם לשניים- כוחות היין והיאנג.

יין: החלק הקר, הנמוך, האיטי והחשוך של התהליך, חיפוש מטה, מקושר עם ירח אפל (החלק שנמצא רחוק מהשמש) ומסמל את vאופי או הטבע הנשי מקושר ללילה.

יאנג: החלק החם, הגבוה, המהיר, הפעיל, חיפוש מעלה, והמואר של התהליך ומקושר עם החלק הזוהר של שמש ומסמל את אופי או הטבע הגברי מקושר ליום.

ין ויאנג הם תיאור של ניגודים משלימים ולא דבר מוחלט, מושלם או טהור.
ליין והיאנג משמעויות רבות ורחבות, ויישומים רבים לחיים.

אני מוצא שה"מודל" הזה של סין העתיקה לניתוח והבנת מצבים הוא מאוד שימושי גם באימון האישי והעסקי של ימנו.
לי כמאמן אישי ועסקי יש את הזכות וההזדמנות להחזיק את המראה עבור המתאמן, ולא אחת לתרום לו\לה מיכולתי להסתכל מזווית אחרת ולנסות להאיר-כך היה אצל מתאמנים רבים (שמות בדויים, מקרים אמיתיים):
·       לאורי, המנהל, שהיה זקוק לאש שיתחיל להתניע את השינוי העסקי.
·       לרותי, היזמית, שהיתה תקועה הרבה זמן בבוץ, עד שהגיעה השמש, האירה וייבשה.
·       לרוברט, עו"ד, שהיה רץ אחרי זנבו ללא זמן לנשום, עם ביקורת עצמית, נונ-סטופ.
·       לאוסנת, שהיתה צריכה לראות את האופק שתמיד הסתירה מעיניה, מפאת הריצות היומיומית, ו"הצרכים שלי תמיד בסוף".
·       ועוד הרבה מאוד אחרים...

להחזיק את המראה, או להיות את המראה בעצמך, זה לא דבר של מה בכך- דרושה הקשבה עמוקה, ניסיון מקצועי עמוק, יכולת שיקוף, מיקוד והתנעה, ראייה רחבה... והרבה אהבת- אדם.

במילים אחרות-דרוש להיות מאמן אישי ועסקי אותנטי ואפקטיבי....

יום חמישי, 22 בדצמבר 2011

פיתוח עסקי טוב: הסתעפות לפני התלכדות


אתם מכירים את החבר'ה האלה ה"סופר-ת'כלסים", אלה שחושבים שככל שיהיו יותר מתוקתקים, יותר קצרים, יותר עניינים, כך תגבר ההצלחה שלהם?

אני לא אומר שום דבר נגד "ת'כלס" כי התכליתיות היא תכונה מאוד חשובה בפיתוח עסקים, קריירה וחיים בכלל, אבל נדמה לי שהאנשים האלה נשארים עוורים לעולמות שלמים, ובסופו של דבר, מונעים מעצמם פריצות דרך חשובות ומבטיחות.


אני מציע להם ללמוד משהו מהעולם של חשיבה יצירתית- העולם שמעודד את האדם קודם-כך לחשוב "רחב" ו"לא תכליתי" ולאחר מכם להתחיל לאסוף, ללכד, למקד.

כשאתה חושב רחב, על דברים שאולי לא ממש קשורים ומביא אותם יחד במחשבה, שיחה, סיעור מוחות, מאסטרמיינד או בכל דיון שיהיה, אתה נותן למוח האינטואיטיבי והאסוציאטיבי לעבוד בשבילך.

פתאום קבלת החלטות של רופא בחדר מיון דומה לקצין חייל קרבי במבצע, תנועה של כלב ונחש מלמדת משהו על התנהגות של בני-אדם, שיחת חולין בחדר כושר נותנת לך רעיון למי להרים טלפון להציע את שרותיך.

 
היכולת שלנו "לחשוב רחב", להסתעף, לצאת מהקופסה, מחזקת לאחר מכן את הקופסה עצמה.
כך זה בפיתוח עסקי טוב של רעיון חדש, וכך זה באימון אישי ועסקי טוב שיוצאים לדרך ולא בדיוק יודעים איך הכל יתפתח.


אני מציע לתת ל"איש הת'כלס" במוחנו קצת מנוחה לפעמים- נדע לקרוא לו כשצריך... וכמובן, צריך.

יום רביעי, 21 בדצמבר 2011

קבלת החלטות- לא לבד!


מפתיע ומעציב אותי לראות כמה פעמים אנשים מתלבטים לגבי תהליך קבלת החלטה חשובה ומהותית בעסק או בחיים ולא טורחים לקחת להם את הזמן, מקום והמשאבים לקבל עזרה על מנת לקבל החלטה טובה.
כאילו שמישהו אחר הולך להפוך להם את העולם ולכפות עליהם משהו כנגד רצונם, אז חייבים לקבל את ההחלטה "לבד".

חברים! כולנו מקבלים החלטות לבד בלאו הכי בשורה התחתונה, אבל כל החכמה היא להכין את עצמנו בצורה נאותה על מנת להיות במצב לאפשר קבלת החלטה הטובה ביותר.

אני רואה אנשים שמסתפקים בבניית טבלת "בעד ונגד" וחושבים שבזה הם מיצו את התהליך...
ממש לא!
לכולנו יש צדדים אנליטיים יותר ואינטואיטיביים יותר, למה לא להשתמש בכולם?
מי שלא יודע אז כדאי שידע- רוב ההחלטות לגבי עצמנו מושפעים מאוד מהמצב הרגשי שלנו- האם לא כדאי לבדוק את עצמנו גם פה- אולי לקבל תמיכה כשצריך?

כמאמן אישי ועסקי, יש לי את הזכות להיות המראה של אותו אדם המתלבט, עם הזכות והיכולת לשאול שאלות למקד, להזמין לסיעור מוחות, להפנות לצדדים והשלכות שאולי האדם לא ראה או לא ראה מספיק טוב.
כשאני בעצמי צריך לקבל החלטות חשובות אני לעולם לא נותן לעצמי לעשות זאת לבד, אני שואף להיעזר באחרים ולשמוע איך רואים מ"שם" מה שלא רואים מ"פה".
החלטות קובעות לנו דברים בחיים, לעיתים בסדר גודל שלא כדאי לנו אפילו לחשוב.

כלל אצבע: החלטות לא מקבלים לבד, ראייה היא לכל הכוונים, חשיבה לכל הצדדים ודברים שרואים משם לא רואים מכאן...

יום שני, 19 בדצמבר 2011

שאלות של "מה היה קורה אילו....?"-עוזרות או פוגעות?

אחת מהמשימות הגדולות שלנון כבני-אדם היא הצורך לקבל החלטות.
זה עניין מורכב הסיפור הזה, כי חלק מהותי בתהליך קבלת החלטות נכון הוא כן לשאול את השאלות הקשות, וכן לראות את כל התמונה ואת ההשלכות האפשריות גם קדימה.
אבל מה קורה כאשר לאחר קבלת ההחלטה אתה פתאום עסוק במה שיכולת לעשות אילו הייתי בוחר באופציה אחרת ושונה?
פה נוגעים בנקודה בעייתית:
אותה שאלה שעזרה לך בטרם קבלת ההחלטה יכולה להרוס אותך לאחר-מכן.
יש לנו אתגר:
כיצד להפריד בין ה"לפני", ה"אחרי" ותהליך הפקת לקחים, שזה כבר דבר אחר ובזמן אחר.
היזהרו מהאנשים שסוחבים אותך "אחורה" כי מה שיש שם איננו אנרגיה של יצירה אלא אנרגיה של תקיעות וחוסר סיפוק!
כאשר אנו מזהים את זה בעובדים או שותפים שלנו חשוב להציף את הנושא ולא לתת לו להחליש את היסודות.
יש גמישות ויש טפשות...
בסה"כ לומדים הכי הרבה מהניסיון, בין אם נרצה ובין אם לא נרצה- ובזה טמון כוחה של האמרה,
Just Do it!

יום שבת, 17 בדצמבר 2011

מנפו את כוח מחשבותיכם לכוון הצלחה עוד היום!

 
If you realized how powerful your thoughts are, you would never think a negative thought.
~ Peace Pilgrim
ציטוט מדהים, לא? מחשבותנו הן לא מעט בשליטתנו, כמה שקשה להאמין.
נכון, כל אחד שהתנסה פעם בתהליך מדיטציה יודע שהמחשבות רצות לכל עבר וללא שליטה.
אז מה, זה פרדוקס?
אני סבור שכן: מצד אחד אין לנו שום שליטה, ומצד שני, מודעות, מכוונות, התאמצות "לשנות התייחסות" עובדות בצורה נהדרת, אם האדם מספיק מרוכז, רציני ומתמיד.
למחשבות שלנו יש את הכח שלהם- תנסו ותראו!
לא פעם תפסתי את עצמי "על חם": נותן למצב רוח רע להוביל אותי.
לפעמים זה קשור ללקוח שלא חוזר אלי, חברה מסחרית שנתנה לי תשובה לא רצויה (מבחינתי!) להצעה שלי, התאכזבתי ממישהו, משהו לא הלך כפי שרציתי. ובאופן "מופלא" אני מוצא שמוחי הקודח כבר נכנס לסיפור עם כל מיני אסוציאציות  למה זה לא טוב, זה לא עובד, "הוא כנראה לא יעבוד", ואז מבלי להגיד "ג'ק רובינסון" אני מתגלגל מטה במהירת הבזק, הפסימיות נכנסת, והמהירות מוגברת- כלפי מטה, כמובן.
למעשה, עצם ההתבוננות בתופעה כבר מכילה בתוכה את התרופה למכה.
וכמו רוב הדברים הטובים בחיים, לפעמים צריכים לתרגל קצת ולהתמיד הרבה על מנת להפיק את התועלת המרבית.
אך לרציניים מובטח חיים משופרים- הדרך סלולה אבל יש עליות וירידות רבות לכל עבר.
נסו ותראו! מה יש לכם להפסיד?
רוצים עזרה בנושא?
אימון אישי ועיסקי הוא כלי נהדר והוא יכול לשים אתכם על הדרך הנכונה, כנסו לאוטו, המפתחות בפני- מנפו את מחשבותיכם לעבר ההצלחה!

יום שישי, 16 בדצמבר 2011

אימון אישי ועסקי: לעזור ללקוח להתגרש


זה אולי נשמע מוזר, "לא כשר" כזה, אבל היו אצלי לפחות 3-4 מקרים שבהם בקשת האימון של המתאמן היתה סיוע בגירושים.
בתחילת הדרך הסתייגתי- הרי בחזוני אני אדם העוזר לאנשים להגשים את עצמם בחיים ובעסקים, מה פתאום אני תומך בפירוק מסגרות, בתים, או גורם כאבים לילדים על כל המשתמע מכך?

ואז תפסתי את עצמי חושב בפרדיגמה מאוד מגבילה: הרי אני לא האיש שמביא את האג'נדה, היא שייכת למתאמן, אני פה בכדי למקד, להעצים, לאתגר ולשכפל כח, ולפעמים דווקא תהליך הפרידה הוא זה מתבקש וחשוב ביותר.
במקרה אחד, הייתי צריך לתמוך בגבר שנאלץ לעמוד בלחצים משפחתיים שרצו שהוא "יהיה עם אמא" בחג למרות שהוא באמת רצה להיות עם חברתו.
בכלל, המצב היה מאוד מאוד קשה לו רגשית, אבל עזרתי לו צעד אחר צעד לעשות זאת.

במקרה אחר, ליוותי את הגבר עד קבלת הגט, אך לאחר מכן הוא די "נעלם" ואני לא בטוח שהוא לא חזר לאשתו, למרות ששנים הוא ניהל מערכות יחסים בצד, דבר שערער את כל היחסים במשפחה.

במקרה שלישי, נכנסתי לתהליך עמוק עם הלקוח כדי להבין למה הוא מרגיש שהוא צריך לוותר בכל מיני נושאים בתהליך הפרידה כאשר לא הוא יזם את הגירושין אלא אשתו?
שם הרגשתי שאני ממש מחזיק ללקוח את הפנס שממנו מוקרן האור במערה החשוכה שבה הוא היה.
הגירושין הביאו להרבה טוב, גם לו וגם לגרושתו החדשה.
מעניין שבנושא הזה תמיד הגברים מגיעים אלי ולא הנשים- ייתכן והנשים, עם האינטליגנציה הרגשית היותר מפותחת באופן כללי, מוצאות את התמיכה שלהם במקומות אחרים.
ואני לתומי חשבתי שאני בעיקר מאמן אישי עסקי וקריירה....

יום חמישי, 15 בדצמבר 2011

אימון אישי: קצר- מועד? כו! קליל וחפיף? לא!


בתחילת דרכי כמאמן אישי ועסקי, לפני יותר משמונה שנים, לפני אלפי שעות ומאות מתאמנים, אני נזכר שהגיעו אלי כל מיני אנשים שהייתי מכנה אותם "מאוכזבי תהליכים פסיכולוגיים".
לרוב באו אנשים שהיו שנים בטיפול והגיעו לאימון כי היה לו את ההילה של "חדש", "ישר ולעניין", "תוצאות מבלי לחפור" וכיו"ב.
אני נזכר ספציפית בשני מקרים.

באימון האישי הראשון היתה בחורה סביב גיל 30 שהיתה מאוד תקועה בחיים שלה, לדבריה: אין לה עבודה, אין לה זוגיות, היא עדיין גרה בבית ההורים, אין לה כסף ובעיקר היא לא יודעת מה היא רוצה לעשות בחייה.
היא הגיעה אלי ובכל מפגש היינו מתמודדים עם הבכי שהיה פורץ החוצה עקב העימותים הרבים עם אביה, אחיה, חבריה ומה לא.
בכי לא  בהכרח אומר "טיפול", כי הוא תגובה מאוד שכיחה, טבעית וחשובה כחלק בחיים, אבל אם הבכי מופיע כל פעם ובגדול, זהו סימן בשבילי שאני, כמאמן אישי, לא הכתובת.
היה לה קשה לקבל את זה, אבל אמרתי לה את זה, היא קיוותה למשהו אחר.
מה לעשות, אינטגריטי זה לדעת מתי להגיד "לא", למרות רצונו של המתאמן.
במקרה השני היה גבר שבא עם תסבוכת בגידות "רב-מימדית": בתמונה היתה אשתו, חברתו, והסטוצ'ים שהיה עושה בצד ללא ידיעתו של אשתו וחברתו.
והבעייה שלו? רצה לדעת למה הוא מרגיש מתח כל הזמן? ממש תמוה, קשה להבין, כן? שלחתי אותו לדרכו למרות שהוא אמר שהוא נהנה לקבל את אוזני הקשבת ודיבורי המשקף.
כפי שאמרתי, אינטגריטי זה לדעת מתי "לא".

אימון אישי הוא אולי קצר- מועד אבל הוא לא מסגרת שאליה מגיעים על מנת לקבל תמיכה רגשית ואישור באינסטנט. שימצאו מקום אחר. לא מתאים לי....

קצר- מועד? כן! קליל וחפיף? לא!

יום רביעי, 14 בדצמבר 2011

תכונות היזם

היתה לי הזכות ללמוד באחד המוסדות המובילים בעולם לניהול בינלאומי, המוסד בארה"ב,

Thunderbird Graduate School of International Management. רוברט היסריץ, מנהל המרכז ליזמות גלובאלית של המוסד הזה דבר לאחרונה על איפיונים של יזמים סביב העולם, ברצוני לצטט אותו ולהרחיב  הערותי על 10 המאפיינים של היזם:

1.      עצמאי- חייבים להיות הבוס של עצמם
יזמים! נכון שאתם שונאים שאומרים לכם מה לעשות, ששמים אתכם בקופסאות של מישהו אחר?

2.      מנצלים הזדמנויות שאחרים מפספסים
כמה פעמים הרגשתם שלא מבינים אתכם, לא תופסים את מה שכל-כך ברור לכם?

3.      יצירתיים. מנסחים רעיונות.
כולם אוהבים לדבר על יצירתיות, לא כולם יודעים להעריך את זה כשזה קורה...

4.      יש להם להט- passion!
הם מאמינים בכל לבם במה שהם אומרים ועושים...
ולפעמים זה יכול גם להשתנות מידי יום...

5.      בעלי חזון- חושבים בגדול!
לא תמיד בן או בת הזוג שלהם נמצאים שם בכדי לתפוס את גודל התמונה...

6.     בעלי תעוזה.
יש להם יכולת לקחת סיכונים מבוקרים שאין לכל אחד, והסיכון יכול להיות בכל תחום שבחיים.

7.      יודעים להתאושש-  resilient
יודעים להתמודד עם כישלון ולגרום ללקחים להוות הבסיס לרעיון הבא!

8.      גמישים.
יודעים לעשות תיקוני-דרך הרבה לפני אחרים.

9.      מתמידים.
לא הצליחו? ימשיכו, לא מותרים בקלות.

10.  מדבקים אחרים.
יש בהם משהו שיודע לעודד אחרים לעבוד איתם, נותנים השראה לאחרים ללכת אחריהם.



תודה לאל שיש יזמים- אחרת היינו כולנו נראים כך:


יום שלישי, 13 בדצמבר 2011

היזם הבוגר בדרך


היום השתתפתי בכנס מאוד מעניין:
כנס יזמות ראשון מסוגו-"כשיוזמה ונסיון נפגשים"
של עמותת חמישים פלוס מינוס.

הכנס עסק במהות היזמות וקשר אותו לאנשים שכבר לא כל-כך נמצאים בשוק העבודה הרגיל-  בתחומים החשובים להצלחת
עסקים עצמאיים, דוגמאות למיזמים שהצליחו ושימש מקום מפגש ליזמים שרוצים ללמוד מנסיונם של אחרים ולשתף פעולה איתם.

החברה שלנו מאוד מצחיקה.
היא מקדשת את הגיל הצעיר ומפלה את הוותיק והבוגר.
היא סוגדת לילד הפלא הצעיר, ליזמות טכנולוגית "קלאסית" של גיל ה 20 + ומתעלמת לגמרי מאוכלוסיה הבוגרת וכל מה שהיא  יכולה להציע: ניסיון, ידע, לרוב יותר כסף, ולא פעם, יותר יכולת.
בדיוק הפוך ממה שהיה לכל אורך ההיסטוריה.

אני כבר זמן מה תוהה למה החברה שלנו לא מזהה את הפוטנציאל באדם שכבר מלאו לו 50, ראה וחווה עולם, ומוכן להקדיש את מיטבו למען עבודה מעניינת, מאתגרת וחדשה.
איזה בזבוז- חיים עד 80+ מסיימים לך את הקריירה כבר אי-שם בגיל 40 +- חתכו לך חצי חיים! ממש טמטום!

מי שיזכה לנצל את המשאב הזה, מי שידע לתת כבוד וגם להאמין באדם הבשל והיציב יגלה כמה אוצרות בדרך.
יאללה....שנצא כבר מההתמכרות לפולחן הגיל המבזה הזה!!!....

יום שני, 12 בדצמבר 2011

לחפש הוא לא רק שם פועל


לפני זמן מה ראיתי קומיקס חמוד:
אדם יושב כפוף מול מסך מחשב, מחפש בגוגל, ואומר "אני כל-כך שמח שיש היום דרך לחפש באינטרנט- אולי סוף סוף אדע מי אני".
צחקתי מה cartoon החמוד הזה אבל כמו בכל cartoon טוב, הקו בין צחוק לרצינות לא תמיד ברור. שנים רבות חשתי שהעולם שלנו ממש לא מאופס- הוא כל הזמן דורש תשובות, לדעת, להחליט, וכל זה על חשבון תהליך הרבה יותר מעניין ועוצמתי: תהליך החיפוש.
כשאדם נותן לעצמו את ההזדמנות לחפש, לא לדעת, הוא באופן טבעי נמשך לדרך מרתקת שהיא מעבר לאזור הנוחות שלו, ובכך, פותח לעצמו את כל העולם, כל האפשרויות.
משהו אצלנו, בני האדם, שמסתפק בלהיות בתוך ארבע הקירות, להשתוקק תמיד לחזור לאותה השגרה, אותו הביטחון, או האשליה של הביטחון, יותר נכון.
אני אוהב את המשפט של איינשטיין, לומד ממנו המון:
"החיפוש אחרי האמת הוא יקר יותר מעצם ידיעתה של האמת".
הייתי רוצה לעזור לאנשים לחבוק יותר את החיפוש ואת העוצמה שבו.
ומצד שני, זה לא תמיד הדבר שרוצים לשמוע ממך בראיון לעבודה...


יום ראשון, 11 בדצמבר 2011

הלו! Give me money!?


אחד הדברים המעצבנים ביותר שחוויתי כמטייל זר באתיופיה זאת התחושה שאני מזוהה כ"בנק מתהלך על שניים" לילדים כה רבים ברחובות.  התופעה ידועה, כי היא לא ייחודית לאתיופיה אלא נמצאת במקומות רבים בעולם היכן שהתיירות עדיין חדשה יחסית והפערים בין המערביים שמגיעים לטייל במקום והמקומיים העניים הם כה גדולים.
וזה הולך משהו כזה:
אתה הולך ברחוב ופתאום מתקרבים אליך ילדים מכל הגילאים, (התוודעתי גם לילד בן 4!), מתקרבים ולוחשים (או לא לוחשים) באנגלית שבורה:
Give me money?
Give me one pen?
You give shirt? Shoes? Jacket? Chewing gum
ילד אחד היה פורה במיוחד: " יש לך ספר תרגילים לאנגלית לכיתה ו' לתת לי"?
עוד ילדה ביקשה ממני לתת לה את המפה של העיירה שהיתה ביד שלי.
הפעילות הזאת היא לא בדיוק נתמכת על ידי כל המבוגרים, אבל ללא ספק חלק מהם כן בעניין.
זה נע בין כאילו חמוד לבין "אסטרטגיה משפחתית" שלמה.
חייבים לציין שראיתי גם 2 זקנים מתעצבנים על הילדים ה"קבצני-דלוקס" עד כדי כך שהבריחו אותם באיומי מכה עם המקל ביד!
אפשר להבין את התופעה ויש מקרים שלגמרי בסדר לתת לילד שאין לו יותר מדי.


אבל יש גם מקרים כמו זה שחוויתי:
אכלנו ארוחת צהריים בטבע, סנדוויצ'ים שהזמנו בבוקר בבית המלון, שני ילדים שהסתתרו מאחורי השיחים קראו לי "מיסטר מיסטר!" ואז סימנו שהם רעבים ורוצים מהאוכל שלנו.
היה קשה לעמוד בדבר הזה, מה גם הילדים היו יחפים (תופעה מאוד נפוצה בכפר), אז נתנו להם חלק מהאוכל....כעבור חצי שעה סיפרנו למדריך שלנו על זה: "באמת? אני מוכן להמר שהם בכלל לא אכלו מהאוכל שביקשו, הם רגילים לאוכל המקומי שלהם ובטח זרקו את זה!".
וכעבור כמה דקות הגיעו שוב אותם הילדים למקום שבו ישבנו עם המדריך. כשהוא שאל אותם אודות חלקי הסנדוויץ, מה אתם חושבים היתה התשובה? נכון, זרקו את זה בשיחים...
יש לזכור שיש פה גם אלמנט של "משחק עם הזרים": האתגר לילדים האלה הוא לראות כמה יכולים לקבל מהזר המזדמן.
משאיר בי טעם רע.
משחק כזה בסופו של דבר משפיע על ההתנהגות ומטפח תלות וחוסר מוטיבציה.

לא נשנה את העולם, ככה זה, יכול להיות יותר גרוע...

יום שבת, 10 בדצמבר 2011

אנגלית והחוויה האתיופית

אנגלית היא ללא ספק השפה הבינלאומית כבר שנים רבות.
מדברים אנגלית בכמעט כל מקום בעולם ואיפה שלא תהיה תמיד מישהו יופיע פתאום לעזור לך, אפילו אם צריכים לקרוא לרוקח בבית המרקחת 3 קילומטר משם או משהו כזה.
אבל שלא תבינו לא נכון, מדברים אנגלית, אולי, אבל לא בהכרח את האנגלית שאתה יכול להבין!
באתיופיה, פגשתי מדריכי טיולים שמתייחסים אליהם כדוברי אנגלית "שוטפת" שלא היה לי סיכוי להבין אותם עד שאמרו את אותו הדבר 3 פעמים.
ולמה זה? כי רובם למדו מתוך ספר דומם ולא מאדם חי וכשלומדים מספר המיליה
architecture, יכול להישמע "ארצי'טצ'טר", tomb הופך ל "טומבו", saints יוצא משהו כמו "סייאנטס", והמילה למטבע- coin- יוצא משהו כמו "קו- עין".




כששמים את כל המילים האלה ביחד, האנגלית אולי שוטפת אבל ההבנה של הצד השני ממש לא שוטפת!
כעיקרון, זה לא נורא, קצת צוחקים, בעיקר סבלניים ומכבדים אבל כעבור זמן....ואתה גם משלם למדריך הזה...מצד שני, אני לא יכול אלא לכבד את המאמץ שלהם ללמוד שפה בוואקום שבו אין להם מישהו שמבטא את המילים בצורה של דובר שפת-אם אנגלית, מקום שהקיום כל-כך לא פשוט ומובטח, היכן שיכולת לדבר את השפה האנגלית היא ממש אחד מהקלפים להתקדמות בלימודים ויצירת הזדמנויות לשפר איכות חיים שהיא לגמרי בסיסית ולא יציבה.
אז מה אם לא כל-כך מבינים את הבחור, יותר טוב מכלום.
והכי קטע? המדריך הלא מובן עובד גם בעבודה נוספת במשך השבוע על מנת להביא פרנסה הביתה.
ניחשתם מהי העבודה הזאת?

בוודאי...מורה אנגלית בבית-ספר תיכון!

יום שבת, 3 בדצמבר 2011

המסטרמיינד: הגשר בין העסקי והאישי


על מה מדברים במאסטרמיינד ואיזה ערך הוא מביא?
על זה אני יכול לדבר שעות, אבל הפעם אסתפק בכמה דוגמאות מתוך ה"שיתופים" הרבים שהתרחשו בקבוצות ב6 שנים האחרונות.
בשפה שלנו ה "שיתוף" הוא הצגת דילמה\סוגיה\נושא על ידי החבר, בדרך-כלל לאחר היוועצות איתי מבעוד מועד.
אז על מה אני יכול לספר לכם? על:
·         מנכ"ל\בעל חברה המגדל את החברה שלו להצלחה בינלאומית אבל תמיד דואג ומתלבט כיצד להשאיר אותה גם "ביתית" כאשר העולם קורא לו להיות גדול ומאסיבי?
·         מנהל בכיר בחברה קטנה שלא מצליח לתקשר עם הבוס הריכוזי שלו ולא יודע עד כמה ניתן למתוח את הקו?
·         מנהלת בכירה שקבלה הצעה לרילוקיישן לארה"ב- ומנגד מתלבטת כיצד יתמודדו ילדיה הגדולים והוריה הקשישים שהיא תהיה מעבר לים?
·         עצמאי שלא מצליח לדרוש את המחיר הראוי למוצריו ומוצא פעם אחר פעם שהוא מוותר על מה שמגיע לו "על מנת לא להפסיד את הלקוח".
·         יזם שיש לו רעיון חדש אבל פשוט לא יודע כיצד לקדם אותו מבלי "לאבד את הסוד" שלו?
·         מנהל בכיר בהיי-טק שמשתף בנושא שריגש כל אדם בחדר: צער גידול הורים קשישים שמאבדים את כוחם ואופיים תחת קשיי הזקנה...
·         מנהל שכיר ששואל שאלה פשוטה לפורום: "יש לי סכרת ניעורים- האם חשוב לספר לאחרים (מבחינה בריאותית) או אפשר "להצניע" את העובדה הזאת כי "לא נוח לי"?
המאסטרמיינד מהווה מקום שמכיל לפני שהוא מגיב, מקשיב לפני שהוא מדבר, וכאשר הוא מדבר יש למשתף כ-10-15 מוחות אחרים בחדר,שכולם איתו, בעדו, חושבים ביחד על מנת לקדם אותו- איזה כיף, איזו מתנה!
כמו שהרקליטוס פעם אמר
"אינך יכול להיכנס לאותו הנהר פעמיים." 
התייחסותו של אדם כלפי הסוגיה הספציפית משתנה לאור השיתוף שלו בקבוצה, ואפילו אם רק בניואנס קטן, מי יכול לדעת מה התיקון הקטן הזה יכול להוליד!
מניסיוני בשיתופים שאני עשיתי על עצמי בקבוצות שבהן השתתפתי (גם בחו"ל), לא היה שיתוף שעשיתי שלא הוביל לפעולה חדשה, לשינוי מסוים בהשקפה ולתזוזה מסוימת בתחושה.
כמו שאנו יודעים ורואים כל פעם מחדש, "דברים שרואים ביחד לא רואים לבד".